מקסים הרקין חושף: החלטתי "להתאסלם" בשבי

סיפור שביו של מקסים הרקין שהיה שבוי במנהרות עזה מעלה על נס את תעצומות הנפש והתושייה יוצאת הדופן של מי שחזרו מהגיהנום. הרקין, אשר הצליח להסתיר לאורך כל תקופת שביו את עובדת היותו קצין בצה"ל, מוציא כעת ספר עדות חדש ומטלטל, ובריאיון לאברי גלעד ויאיר שרקי בקשת 12 חשף מהלך דרמטי שביצע מול שוביו: לאחר קרוב לשנה וחצי בתנאי כליאה קשים, הוא הודיע להם על רצונו לקבל על עצמו את דת האסלאם.

הרקין הבהיר כי לא היה זה משבר אמוני, אלא מהלך טקטי מחושב שנועד לשבור את הבידוד המוחלט ולהשיג יתרון בהבנת האויב.

הוא הסביר את המניעים להחלטתו:

"אם אתה רוצה לנצח במלחמה, אתה צריך ללמוד את האויב. רציתי לקבל מידע, אנחנו מנותקים מהכל ומה שאנחנו מקבלים מהם זה 99 אחוז השקפה שלהם, פלוס שקר. אז כשאתה מקבל גישה למידע, בשבילנו לשמוע משפט מפה לשם היה שווה שעות של דיונים אחר כך. הייתה להם טלוויזיה דלוקה על אל-ג'זירה או מה שזה לא היה, אז משם אתה שואב את המידע. לפעמים זה שיחות ביניהם או שיחות בטלפון שלהם, כי המנהרה שלי הייתה מפקדה".

במענה לשאלה על הרקע לשינוי כיוון הפעולה, הסביר הרקין כיצד נוצר הקשר עם המחבלים:

"הייתה להם נטייה לדיבור על איסלאם מלכתחילה, זו גם האופציה היחידה איכשהו לדבר איתם, כי בהתחלה שלושה חודשים לא דיברנו בכלל. אבל איסלאם זה אמונה, זה לא מה שחמאס, חמאס הוא תופר את האיסלאם למעשים הרעים שלהם. ההתאסלמות עצמה, אם אני לא טועה, הייתה ב-10 במאי 2025".

חרף המצג החיצוני שהציג למחבלים, הרקין מדגיש כי בעומק נפשו, הרחק מעיני החוטפים, זהותו היהודית ושל חבריו רק הלכה והתעצמה. כאשר נשאל על התחזקות האמונה בזמן השבי, השיב בחיוב:

"כמובן, היינו שומרים שבתות, עשינו סליחות, שמרנו יום כיפור. זה הכי קל בעולם והכי כיף, ממליץ לכולם".

הוא משתף על ההשלכות שמלוות אותו עד היום מאז השבי:

"אנשים שחושבים שהם רעבים לא יודעים מה זה רעב וטוב שכך, כי זה בעיות שאחר כך מלוות אותי עד היום. אין לי תיאבון, גם אם אני מתחיל להרגיש קצת רעב אחרי 24 שעות, אולי יותר, אבל אני אוכל כי אני יודע שאני צריך, מסתכל לפי שעות".

עוד הוסיף:

"אני ידעתי שהמלחמה האמיתית שלנו תתחיל כשאנחנו נצא, כי היא כפולה. המשפחות שלנו מרוסקות פיזית, נפשית ומנטלית וגם המלחמה שקורית מסביב בעולם. אז לקחתי על עצמי להשתתף במלחמה הזאת ואנחנו ננצח, אין לנו בעיה. לאמא ואבא שלי קשה מאוד, נפשית, בריאותית והכל, אנחנו עובדים על זה, מנסים להחזיר אותם כמה שזה אפשרי. אותו דבר בקשר לילדים, אנחנו חוזרים לחיים ונהנים אחד מהשני, אחי למשל מתקשר אליי ואומר לי 'אתה לא יודע איזה כיף שאני יכול לחייג ומישהו עונה לי'".

לסיום הוא מדגיש את המסר שלו מכל החוויה המטלטלת שנאלץ לעובר:

"המטרה של הספר היא לא רק כעדות למה שקרה, כן? זה חלק, אבל המטרה העיקרית היא להראות לאנשים שהכל זמני בחיים שלנו, גם טוב וגם רע. אסור להרים ידיים, צריך להמשיך ותמיד לנצח, בכל מצב".