האם כל אחד יכול להגיד תיקון חצות בבין המיצרים?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

המקור לבין המצרים

על הפסוק באיכה (א ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", דרשו חז"ל: אלו הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו האויבים לירושלים עיר הקודש ופרעו פרעות בישראל, עד שביום שבעה באב נכנסו לבית המקדש להרוס ולהשחית בו, ובתשעה באב העלו את בית המקדש באש. ולכן נהגו ישראל כמה מנהגי צער ואבלות בימים אלו כדלהלן. (קכה) 

על הפסוק הנ"ל: "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", רמזו רמז: "הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים", גימטריא 776, כנגד התיבות: "המה כ"א הימים מי"ז בתמוז עד ט' באב", שהם בדיוק גימטריא 776. וכנגד הפסוק (ישעיה כו ד): "בִּטְחוּ בַה' עֲדֵי עַד, כִּי בְּיָהּ ה' צוּר עוֹלָמִים". ללמדנו שעלינו עם ישראל לבטוח בהקב"ה שעתיד לבנות לנו את בית המקדש במהרה בימינו ויחדש עולמו כמקדם. (קכה) 
 

ירא שמים

כתב מרן השלחן ערוך (סימן א ס"ג): "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש", ויצטער ויבכה על חורבן בית מקדשנו ותפארתנו, שעדיין לא נבנה באשמותינו אנו. ורבנו האר"י ז"ל תיקן לצורך זה סדר "תיקון חצות" [תיקון רחל ותיקון לאה], ובו פרקי תהלים מסוימים לאומרם בכל לילה אחר חצות, כמובא בסידורים. וכל שכן שיש להשתדל בזה בלילות של בין המצרים, לומר בהם תיקון חצות בבכיה של ממש. 

זמן אמירת תיקון חצות

מחצות הלילה עד עמוד השחר. ואם לא אמר עד עמוד השחר, יאמר תיקון לאה בלבד עד הנץ החמה. 

על הארץ

נכון לשבת על הרצפה סמוך לפתח בשעת אמירת "תיקון רחל". ויאמר את התיקון בכוונה ובקול נהי ובכי על חורבן בית המקדש, ועל הריגת הצדיקים, ועל צערם של ישראל הסובלים בגלות המרה הזו. וטוב לחלוץ את הנעליים קודם אמירת "תיקון רחל". (ה"ב א יא) 

רשאי לשבת על הרצפה ממש, ואינו מוכרח לתת שטיח או בד. ומה שכתבו המקובלים לתת בגד להפסיק בינו לקרקע, זה דוקא כשיושב על קרקע עולם עפר, אבל כשיושב על קרקע המרוצפת באבנים או נסרים, אין צריך, שאין רוח רעה שורה אלא על קרקע עולם. ומטעם זה, אף על פי שבשלחן ערוך פסק (סימן קפא ס"ב) שמים אחרונים אין נוטלים אותם על גבי קרקע, מבואר במגן אברהם ואליה רבה שעל הרצפה, מותר (משה האיש, כף החיים). ובלאו הכי יש אומרים שדוקא עפר של חוץ לארץ טמא, אבל ארץ ישראל עפרה קדוש, שנאמר: "כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ, וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ". וכן מצאנו בדוד מלך ישראל שכאשר ברח מפני בנו אבשלום שמרד בו, נאמר (שמואל ב טו): "וְדָוִד עֹלֶה בְמַעֲלֵה הַזֵּיתִים וְהוּא הֹלֵךְ יָחֵף". וכן מצאנו (מסכת שבת קנב ע"א) שרבי יהושע הלך יחף בתשעה באב, כיון שהיה בארץ ישראל. (רעג)