דבר תורה לפרשת וילך

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

המשנה ביומא אומרת: "עבירות שבין אדם לחברו - אין יום בכיפורים מכפר עד שירצה את חברו".
 
להלן מכתב ששלח בחור אחד אל הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בעשרת ימי תשובה:
"לפני מספר שנים פגעתי וביזיתי באופן נורא את אחד מחברי ברבים (אני מעדיף שלא לחזור כאן על פרטי המעשה, כי הדבר קשה עלי מאוד). לאחר אותו אירוע מצער, לא דיברנו במשך תקופה ארוכה, והדבר הציק לי מאוד. רגשות קשים של חרטה ותסכול יסרו אותי. רציתי מאוד לגשת ולבקש ממנו מחילה, אך לא ידעתי איך וכיצד לעשות זאת. אחד הימים נודע לי כי הוא עומד להתחתן באולם מסוים, והחלטתי שכעת, בערב שמחת לבו, זה העיתוי המתאים לבוא לבקש ממנו מחילה. בערב השמחה נכנסתי ברעדה לאולם, והמתנתי בצד עד אחר החופה. ואז, כשניגשו חברי החתן לברכו ולנשקו, נכנסתי גם אני ביניהם, וכשהגעתי אל החתן ברכתי ונשקתי אותו, וגם הוא נישק וחיבק אותי בחום... מאוחר יותר במהלך השמחה אף רקדנו יחד...
 
"בשעתו, חשבתי בלבי שאין שום מקום להעלות בפני ידידי את דבר הפגיעה, כי לאחר שקיבלתי ממנו נשיקה וחיבוק לבבי, מן הסתם שכבר מחל לי בלב שלם; אך עתה, לאחר שחלפו מספר חודשים, לבי נוקפי, שמא עדיין אין בידי מחילה גמורה מהנפגע. יורני נא כבוד הרב – האם מוטל עלי לגשת שוב אל ידידי ולבקש ממנו באופן מפורש מחילה על שעוללתי לו?".
 
בפרשת ויגש מסופר, שלאחר שיוסף התוודע לאחיו, הוא ניגש אליהם ונשקם, "וינשק (יוסף) לכל אחיו ויבך עליהם" - הרי שיוסף נשק להם, ובכל זאת, מהמשך הכתובים נראה, שלא מחל לגמרי לאחיו, כפי שמבקשים האחים בסוף פרשת ויחי "אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך".
 
וידועים דברי רבנו בחיי "לא ראינו שיזכיר הכתוב מחילה מצד יוסף, ולא שיודה להם שיישא פשעם וחטאתם. ואם כן, מתו בעונשם בלא מחילת יוסף, ואי אפשר להתכפר עוונם רק במחילתו, ועל כן הוצרך העונש (של השבטים הקדושים) להיותו כמוס וחתום להיפקד אחר זמן בעניין עשרה הרוגי מלכות".
 
והדברים מבהילים בגלל שיוסף לא אמר את המילה "מחול", הוצרכו עשרת השבטים לעבור עונש לאחר זמן ע"י עשרת הרוגי מלכות.
 
ועפי"ז כותב הרב זילברשטיין שליט"א , שנישוק יוסף לאחיו אינו נדון כמחילה, מכיוון שהדבר ארע בשעת התרגשות וסערת נפש, כאשר נפגשו האחים לאחר שנים רבות ומאחר שטבעי הדבר שאחים ינשקו זה לזה בסיטואציה שכזו, אין מכאן הוכחה שנישוק זה נחשב כמחילה.
 
לאור הדברים, נראה שבנדון שאלתנו, הפוגע עדיין לא קיבל את מחילת חברו הנפגע, על אף שנישקו בחתונה, משום שנשיקה זו היא כדוגמת נשיקת יוסף לאחיו. שכשם ששם הנשיקה היתה ברגע של התפרצות של רגש ואחווה, כך גם כאן, נהוג ומקובל שחתן מחבק ומנשק לכל מי שפוגש בעת חתונתו, ואין מכאן הוכחה שמחל למי שפגע בו. ועל כן צריך שוב לבקש ממנו מחילה (אחת שאלתי).
 
בימים אלו נקפיד ביותר על כבוד הזולת, ונשתדל לומר בקול "מחול" לכל מי שפגע בנו, ובכך נזכה שנעורר עבורנו רחמי שמים, שיאמרו לחטאינו מחול.
 
שבת שלום,
גמר חתימה טובה,
הרב מנדל