דבר תורה מהרב מנדל, מנהל מוקד תהילים ארצי, לקראת פרשת ויחי

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בפרשת השבוע "ויברכם ביום ההוא לאמר בך יברך ישראל ישמך אלוקים כאפרים וכמנשה. "

כשמעיינים בנוסח הברכה, עולה השאלה מאליה, במה התייחדו מנשה ואפרים עד
שזכו, שלנצח, אב מברך את בנו "ישימך אלוקים כאפרים ומנשה", למה לא לדמות
את הבנים לאברהם אבינו או למשה רבנו?
מסביר האדמור מטאלנא, טמון כאן מסר חזק מאוד
"מנשה ואפרים" אינם רק דמויות מן העבר, אלא שתי נקודות מבט שונות לחלוטין
על מבחני החיים...
נכנס "לנעליו" של יוסף. יוסף הצדיק נמצא בניכר, רחוק מאביו, מאחיו ומארץ
מולדתו. עובדת היותו שליט ומעמדו המכובד לא מצליחה להשכיח ממנו את העבר
ואת כאבו האישי, קשה לו עד מאוד עם העובדה שאחיו מכרוהו לעבד, הוא לא
שוכח את ישיבתו בכלא המצרי שתים עשרה שנה על לא עוול בכפו. כואב לו...
יוסף מנציח את הכאב בשם בנו הראשון - "מנשה", יוסף מנמק "כי נשני אלוקים
את כל עמלי ואת כל בית אבי" (בראשית מא', נא'). בשם זה יוסף מבטא את הסבל
שהוא עבר, הוא מבכה על כך שאלוקים השכיח את כל עברו המפואר – אביו
ואחיו...
בשם השני - "אפרים", יוסף עדיין באותו מצב, אבל הוא מסתכל בזווית ראיה
שונה, הוא מדגיש את העובדה "כי הפרני אלוקים בארץ עניי", אני אמנם בארץ
עניי, אבל הפרני השם, בתוך מסכת הקשיים הארוכה קרו לי גם דברים טובים,
הנה, נולד לי בן נוסף, זה לא דבר מובן מאליו, תודה השם! משהו טוב קרה...

שתי שמות אלו מנציחים שתי נקודות מבט שונות למצב זהה. ? יש את מבט
"המנשה" ויש את מבט "האפרים".
מסכת החיים של האדם בנויה ממרכיבים רבים, חלקם תחת הכותרת "יכול להיות
יותר טוב", וחלקם תחת הכותרת "יכול להיות יותר גרוע". כשאדם נמצא במצב לא
טוב, הוא יכול להשוות את עצמו למצב טוב יותר או למצב גרוע יותר, שהרי
המונח "גרוע" הינו בור ללא תחתית...
מאבק האיתנים בין יעקב ליוסף מהווה מפתח לחיים...
יוסף רואה את אביו מניח את יד ימינו על ראש "אפרים", הוא מרגיש שיעקב
ממעיט מהמסר שמבטא השם "מנשה". במשך עשרים ושתים שנים ליבו של יוסף שותת
דם והוא מנציח את הכאב בשם ובכך הוא מקים אנדרטה מהלכת... הוא מרגיש חוסר
צדק ואומר לאביו "לא כן אבי", יוסף כל כך בטוח בצדקתו והוא אפילו מרים את
יד אביו, "שים את ימינך על מנשה" – הוא אומר, ובאמירתו טמונה בקשה סמויה
- אל תתעלם מייסורי העבר...
אומר לו יעקב "ידעתי בני ידעתי", פעמיים "ידעתי". אני יודע שמנשה הבכור,
ואני גם יודע ומבין את רגשותיך, אני יודע שבשם "מנשה" מתומצת ומקופל כל
הסבל שלך, אבל, וכאן מגיע "אבל" גדול – כשיש ידיעה שיכול להיות יותר טוב,
וממול יש ידיעה שיכול להיות יותר גרוע – מניסיוני – אומר יעקב, והניסיון
שלי – לצערי - לא פחות ממך – ברחתי מאחי כדי שלא יהרגני, הייתי בבית חמי
- לבן, תאמין לי – יוסף יקירי, חמי "מכניס בכיס הקטן" את פוטיפר, הוא רצה
להורגני ואלמלא אלוקים היה מזהיר אותו הוא היה עושה זאת. הייתי אב שכול
במשך עשרים ושתים שנה ובכיתי ימים רבים...
היסטוריית חיי אינה פשוטה, אני מכיר היטב את הצד הזה של המתרס, את תחושת
"יכול להיות יותר טוב", אוהו אני מכיר... ואף על פי כן, דע לך יוסף בני,
כשיש לאדם "מנשה" ויש לאדם "אפרים" – עליו לשים לנגד עיניו את "אפרים",
את הידיעה הברורה שיכול להיות יותר גרוע...
אומר יעקב ליוסף – שנינו עברנו מסלול חיים קשה, שנינו מכירים את הגישה של
"יכול להיות יותר טוב", אולם "בך יברך ישראל" - כל אב יברך את בנו ויאמר
לו – דע לך בני, יהיו לך במשך חייך ימים של "מנשה" וימים של "אפרים",
ואני מברך אותך בברכת אב - "ישימך אלוקים כאפרים" ורק אחר כך "כמנשה", גם
כשהמצב קשה – תשכיל להפנות את מבטך אל עבר "האפרים", אל הידיעה הברורה
שיכול להיות יותר גרוע... קודם תתבונן בנקודות האור, ב"הפרני אלוקים בארץ
עניי", כן, בכל "ארץ עניי" יש "הפרני", ורק אחר כך תתבונן ב"מנשה" -
בידיעה שהיה יכול להיות יותר טוב...
כמובן שלא תמיד ניתן לשכוח את העבר ואי אפשר להעלים עין מהמצב
האובייקטיבי הקשה, אולם יעקב מנסה לחנך את יוסף למבט נכון יותר על
החיים...
יעקב ויוסף, אב ובן שעברו מסכת חיים קשה כל כך, יוסף מבטא את הסבל בשם
בנו הראשון – הוא מקדים ומנציח את נקודות הקושי. אומר יעקב – "ידעתי בני,
ידעתי". לא זו הדרך! אני מוכרח להעניק כאן ברכה נוספת, ברכה שתתן לך ולכל
עם ישראל - שיוצא כעת לדרך ארוכה מלאת מהמורות - מבט לחיים, הברכה היא
שתשכילו בכל מצב להניח את יד ימין על "אפרים", קודם להתמקד בנקודות
האור...

שבת שלום
הרב מנדל