צדיקים

ר' שלמה בן יחיאל לוריא (המהרש"ל) נולד בבריסק אשר בליטא, בשנת 1510. משפחתו הייתה מן המיוחסות שבדור, ושלשלת הייחוס שלו הגיעה עד לרש"י הקדוש ולדוד המלך. 
 
1. כבר בימי נעוריו יצא שמעו למרחוק, והוא התפרסם כתלמיד חכם גדול שאפילו גדולי הדור דאז, פנו אליו עם שאלות הלכתיות. חכמים החזיקוהו כאישיות מופלאה ונדירה, ועל כן שמחו מאוד כשנתמנה לראש ישיבת חכמי לובלין. 
 
2. היות ונהג להביע את דעתו החריפה בתוקף, לעתים נגד פוסקים אחרים - הוחזק כבעל אישיות 'ללא חת', תקיפה ועצמאית - שאינה מפחדת לדבוק באמת שלה, גם כאשר ה'מוניטין' האישי בסכנה. כך למשל, התנגד המהרש"ל לשיטת הפלפול בלימוד, ולא פחד להביע דעתו בנושא. בספריו, חזר שוב ושוב על עניין זה וכתב כי למרות שהפלפול הוא ויכוח חריף שמחדד את השכל, הוא אף עלול להוציא את דברי התלמוד מפשטותם. זוהי גם הסיבה שהתנגד כל כך לדרך הלימוד שהייתה נהוגה בישיבתם של ר' שלום שכנא ור' ישראל שכנא, בנו. 
 
3. לאחר יותר מעשר שנים בהן כיהן כראש ישיבת 'חכמי לובלין' - החליט המהרש"ל לפרוש לטובת ישיבה משלו - בה השית את הלימוד על פי דרכו הייחודית. דהיינו פחות פלפולים והתחכמויות לוגיות שעלולות לגרום לנתק מהמציאות, ויותר בהירות ושיטתיות בסדר הלימוד. 
 
עוד האמין כי התלמוד הוא הוא המקור היחידי ללימוד והבנת הלכה. למעשה, התלמוד היווה את הסמכות העליונה לדידו, והמקור היחידי על פיו פסק את פסיקותיו, וחיבר את חיבוריו. לפיכך גם התייחס בחומרה ויצא כנגד פוסקים שהכריעו הלכה על פי דעתם, אם היא מנוגדת למובא בתלמוד. 
 
4. אחת התכונות הנעלות ביותר שלו הייתה, שבבואו להכריע ולתת פסיקת דין כלשהי - המהרש"ל היה מציג את כל הדעות - הן את אלו של הפוסקים בדורות עברו, והן את דעותיהם של חכמים בני דורו כגון: פוסקי הלכה, סופרים, בעלי תשובות ואגרות, ליקוטים וקונטרסים. זאת עשה בכל פעם שנדרש לפסוק הלכה: בירר את כל הדעות כולן, ניתח והשווה ורק לבסוף העלה את 'ממצאיו' ההלכתיים.
 
 
5. החיד"א בספרו 'שם הגדולים' כותב כי המהרש"ל נהג לשלם לאדם מסוים, כדי שיבוא לביתו מדי יום ויוכיח אותו על מעשים שאינו עושה כראוי, כדי שיחזור עליהם בתשובה. כך נהג עד יומו האחרון בי"ב בכסלו השל"ד (1573). בן 63 היה עם פטירתו.