המכתב המצמרר שהתגלה מימי השואה ורלוונטי לימינו: "שה' יעשה את הנדרש שתהיה שליח טוב מפדיון שבויים"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

מכתב מרגש ביותר, שנראה כי מילותיו כה אקטואליות לימנו אנו ולמציאות המורכבת בה אנו חיים בשנה האחרונה, התגלה.

זהו מכתב מימי השואה.

את המכתב, שנכתב בשנת 1942 כתבה אסתר גולדברג-הרצוג ז"ל. הרצוג היתה אחותו של הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג ז"ל, שהיה סבו של יצחק הרצוג שכיום מכהן שנשיא המדינה.

הרב הרצוג ז"ל היה הרב הראשי של ארץ ישראל.

אסתר כתבה לרב אלי בלוך ז"ל מכתב ובו היא מבקשת שינסה לגרום לחילוץ ביתה - חנה הלן -מהתופת. לצער הלב, הבת, כמו רבים אחרים, נרצחה באוושוויץ.

"אדוני הרב", כותבת אסתר במכתב, "אני מתחננת בפניך, שתעשה ככל שביכולתך עבור השחרור שלה, ואם הדבר אינו אפשרי, לכל הפחות לשמור אותה שם, בהמתנה, שלא תגורש.

"בתי המסכנה נעצרה ביום חמישי שעבר בשעה 14:00. העלמה הלן גולדברג נולדה בפריז ב-28 ביוני 1920. אביה התאזרח בצרפת ב-1925. כעת היא נמצאת במחנה הפליטים, בסיס 9 חדר 4 ברחוב לימוז' פואטייה. היא כתבה לי במכתבה מיום ראשון שנשלח ביום שני, שבעוד שלושה-ארבעה ימים היא תגורש לשם. היא סטודנטית לרוקחות והיא נערה מאוד-מאוד רגועה וטובה.

"אני מתחננת שתעשה את כל ההליכים באופן מידי, מבלי לבזבז אף דקה, שלא יהיה מאוחר מדי חלילה. שה' יעשה את הנדרש שתהיה שליח טוב מפדיון שבויים אמן! 

"תודתי הכנה מראש לכבוד הרב. בהערכה, אסתר גולדברג-הרצוג, בתו של הרב המנוח יואל לייב הרצוג ז"ל ואחותו של ד"ר יצחק הרצוג, הרב הראשי לארץ ישראל".

על המכתב המרגש אמר נשיא המדינה, יצחק הרצוג:

"התרגשנו עד דמעות לקבל לידינו את המכתבים המעידים על המאמצים הכבירים, אך הנואשים, להציל את חייה של בת דודתו של אבי – חנה-הלן גולדברג. כמו משפחות רבות מעמנו, גם משפחתנו נושאת עימה את כאב האובדן על נצרים רבים בעץ המשפחה שנגדעו בשואה. כבר למעלה מ-80 שנה שאנו מחפשים ותרים אחרי עוד ועוד שבבים של הסיפור, קצוות חוט שיצטרפו לאריג, וינציחו עוד פרק בזיכרון של משפחתנו ושל עמנו.

"סיפורה הטרגי והמטלטל של חנה-הלן מהדהד בקורות משפחתנו כבר למעלה משמונה עשורים, ואני מקפיד להזכיר אותו בכל שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, בטקס 'לכל איש יש שם' שנערך במשכן הכנסת. חנה-הלן, בת דודתו של אבי, נתפסה על הגבול בין צרפת הכבושה לצרפת של וישי, ונכלאה במחנה הריכוז דראנסי, ליד פריז, באוגוסט 1942. חודש לאחר מכן, היא הועלתה על קרון הבהמות לאושוויץ, שם נספתה, בהיותה בת 21. בלב המאפליה, היא שרבטה בעיפרון מכתב לאימה – דודה אסתר שהסתתרה בפריז – והשליכה אותו מהקרון. המכתב הסתיים במילים: 'אל תתייאשי אמא, אל תתמכרי לצער. אני מלאת אומץ ותקווה. יש אלפים כמוני, חכי לי בסבלנות, אמא יקרה שלי'. איכרים מצאו את המכתב והבריחו אותו לדודה אסתר, אשר חיכתה לה, בהאמינה כי תשוב, עד יום מותה. יהי זכרה ברוך".

ד"ר יוחאי בן גדליה, מנהל הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בספרייה הלאומי: 

"ברגעי משבר נמדדת גדולתו של אדם, והרב בלוך היה כתובת סוציאלית ואמונית לרבים באחת השעות האפלות בתולדות ישראל והאנושות כולה".