שבת

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

שמן זית
מצוה מן המובחר להדליק בשמן זית, ובזה יזכו לאריכות ימים ולבנים תלמידי חכמים המאירים באור תורתם. [אמרו חז"ל (מסכת סנהדרין כד ע"א) תלמידי חכמים שנוחים זה לזה בהלכה, נמשלו לשמן זית. ומעשה באדם אחד שהאריך ימים, ולא מצאו לו שום זכות [לאריכות ימיו] אלא שהיה מדליק בשמן זית. (ספר חסידים)]. ואם אין לו שמן זית, ידליק בשאר שמנים או בנרות. (שבת א ריא)
 
 
מי שאמר לשמן וידלק, יאמר לחומץ וידלק
ליל שבת אחד, כשחזר התנא הקדוש רבי חנינא בן דוסא מבית הכנסת, ראה את בתו עצובה, אמר לה: בתי, למה את עצובה? אמרה לו: כלי של חומץ התחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו נרות לשבת, ואני חוששת כל רגע שמא יכבו הנרות. אמר לה: בתי, מה איכפת לך, מי שאמר לשמן וידלק, הוא יאמר לחומץ וידלק. ונעשה נס והיה דולק כל היום כולו, עד שהדליקו ממנו את נר ההבדלה במוצאי שבת. (תענית כה ע"א)
 
 
הגבהת השמן
מותר לתת מים בכוסית של השמן מערב שבת, כדי להגביה את השמן, או כדי שהכוסית לא תתנפץ בהגיע אליה השלהבת. (שבת א רנה. ח"ב תה)
 
אור החשמל
מי שאין לו שמן או נר, יברך על אור החשמל וידליק. על כן, חיילים הנמצאים באוהל סיירים שמסוכן להדליק שם, או חולה בבית חולים שאינו יכול להדליק נר בחדר, יברכו על אור החשמל וידליקו. (שבת א ריב, שבת ג שלז)
 
רבו הפוסקים האחרונים שכתבו שיוצאים ידי חובה בהדלקת נר של חשמל. ואמנם יש שחלקו מחמת שנוסח הברכה "להדליק נר", ולדעתם לא שייך נוסח זה אלא באש ממש. אולם כבר כתב בשו"ת בית יצחק שמלקיס, ולדעתי יכול לומר "להדליק נר", כי כל מאור הדבוק ומחובר לפתילת שמן או שעווה או גז נקרא נר, וגם בחשמל שהאור דבוק בכלי, הוא נקרא נר. וכיוצא בזה כתב בשו"ת ים הגדול, דברו חכמים בהווה, שכל הנרות היו דולקות באש, אבל הוא הדין גם בנר החשמל שלחיצת הכפתור נקראת הדלקה, שהאורה היא העיקר בזה.
 
ומה שיש רצו לדמות מנורת חשמל לקיסם ועץ שפסול להדלקה כמבואר בגמרא (שבת כ ע"ב), גם זה אינו מדויק, כי רש"י באר הטעם שעץ פסול, משום "שלא ראוי לפתילה [לתאורה] אלא למדורה", [ומדורה אינה מיועדת לתאורה]. ולפי זה, אדרבה חשמל שראוי לתאורה טובה ומאירת עיניים ואף יותר מכל נר, בוודאי שכשר להדלקה. ומה שרצו לומר שצריך שיהיה שמנונית באור, ובאור החשמל אין שמנונית, זה אמנם נכון בנר חנוכה, שצריך שמנונית הואיל וההדלקה צריכה להיות בדומה למנורה של בית המקדש שהיה בה שמנונית, מה שאין כן בנר של שבת שהעיקר שיפיץ אורה, אף ללא שמנונית כשר.
 
ובשו"ת מהרש"ג כתב, לא אוכל לומר דבר ברור בנידון זה, כי אינני בקי בטיב הענין של אור החשמל, ובהשקפה ראשונה נראה לי שאין יוצאים בו ידי חובה, כי אור זה אינו שלהבת. ומה שמאיר הוא כח נעלם, והגע בעצמך, הרי ישנם אבנים טובות המאירות בלילה, האם יעלה על הדעת לצאת ידי חובה בסידור אבנים טובות המאירות. עי"ש. ובאמת שנראה שהרב לא היה בקי בענין החשמל, כאשר העיד על עצמו, וכבר הסכימו רבים מגדולי האחרונים שהחשמל הוא אש בוערת, והמדליק נר חשמל בשבת, חייב מהתורה. והגאונים רבי חיים מבריסק ורבי חיים עוזר היו נוהגים לברך במוצאי שבת "בורא מאורי האש" על אור החשמל, כדי להורות שהחשמל הוא אש, וחייבים עליו מהתורה. ולכן לא קרב אור החשמל לאור הנוצץ מאבנים טובות כלל. (שו"ת יביע אומר ח"ב סימן יז. שבת א ריב. ח"ב תשיז)
 
ולעניין מנורת פלורסנט, כתב בשו"ת שבות יצחק (ח"ח עמוד לב) בשם הגרי"ש אלישיב שכיון שהמצוה היא להדליק אור כדי שיוכל להשתמש לאורו, אין צריך דוקא אש, ויכול לברך "להדליק" על פלורסנט, כיון שבלשון בני אדם משתמשים בלשון הדלקה גם על מאור זה. וכן הובא בספר מאורות נתן (פרק ז סימן כה אות יז). גם בשו"ת אור לציון (ח"ב קע) כתב, שיוצאים ידי חובה במנורת פלורסנט שאין בה חוט להט, שהעיקר שיהיה דבר הדולק ומפיץ אור. ולפי זה הוא הדין למנורת לד, שיש בה חוט דק הנוגע בחוט שבצדו ובמגעו נדלקת נורה המאירה, ואף שאין זה חוט להט, סוף סוף היא מאירה ונהירה לכל, ומעשה הדלקה יש כאן ככל מנורה חשמלית שהיתה מצויה בעבר עם חוט להט, ורשאי לצאת בה ידי חובת הדלקת נר שבת במקום צורך, וכפי שמצוי היום שבמקומות רבים ישנן רק נורות אלו בלבד.
(בהלכה ובאגדה - שבת)