שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הלכות רכילות כלל ד - א
 אִסוּר הָרְכִילוּת הוּא אֲפִלּוּ אִם אֵין מְּגַלֶּה לוֹ דָּבָר חָדָשׁ, שֶׁגַּם הוּא יָדַע, כִּי כֵן וְכֵן דִּבֵּר פְּלוֹנִי אוֹדוֹתָיו, אוֹ עָשָׂה עִנְיַן פְּלוֹנִי, שֶׁהוּא נוֹגֵעַ לוֹ, רַק שֶׁהוּא בְּעַצְּמוֹ לֹא הִתְבּוֹנֵן עֲדַיִן בָּזֶה עַל פְּלוֹנִי, שֶׁעָשָׂה עַוְלָה בָּזֶה, ((א)) וְהָרוֹכֵל הַזֶּה מְעוֹרֵר לוֹ עַל זֶה, (כְּגוֹן שֶׁיָּצָּא רְאוּבֵן חַיָּב בַּדִּין, וּפָגַע בּוֹ שִׁמְעוֹן וְשָׁאַל מֵאִתּוֹ: מַה נַּעֲשָׂה בְּדִּינְךָ? וְהֵשִׁיב רְאוּבֵן: נִתְחַיַּבְתִּי כָּךְ וְכָךְ, וְאָמַר לוֹ שִׁמְעוֹן: לֹא יָפֶה דָּנוּ אוֹתְךָ, וּכְהַאי גַּוְנָא) ((ב)) אֲפִלּוּ הָכֵי {אף על פי כן} רְכִילוּת מִקְרֵי, כֵּיוָן שֶׁעַל יְדֵי דִּבּוּרוֹ נוֹלַד עִנְיָן חָדָשׁ, שֶׁגּוֹרֵם בָּזֶה לְהַכְנִיס שִׂנְאָה בְּלִבּוֹ עַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי. גמרא בב''ק (צ''ט ע''ב) עביד בך רב תרתי, מאי תרתי וכו' עי''ש, והובא דין זה בח''מ בסימן י''ט בש''ך סק''ב בשם מהר''א שטיין, ועיין בביאורי מהר''א שטיין על הסמ''ג שלמד דין זה מגמרא דב''ק הנ''ל. דאפילו אם כוונתו בדבריו רק לקנא על האמת שנתחייב הזכאי ג''כ אסור (וראיה מגמרא דב''ק הנ''ל), כי קרוב לטעות בזה אחרי שלא שמע צד השני וטענותיו. ואף אם ברורות לו כל הטענות של שני הצדדים ג''כ אסור לדבר לפני הנידון, כי מה יועיל בזה אחרי שכבר נחתך ונגמר הדין שאינו חוזר. ואף אם טעו בדבר שחוזר הדין, ג''כ אין לומר זה לפני הנידון, רק ילך אצל הבית דין וידבר עמהם מתחלה בענין זה אולי יחזרו הדין, כן מבואר בדברי האחרונים בסימן י''ט הנ''ל