שבת

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

נטילת ידיים
קודם הסעודה נוטלים ידיים בכלי שלוש פעמים, וככל דיני נטילת ידיים לסעודה. כמבואר בחוברת ''הלכות סעודה''. 

 

הפסק בין נטילה להמוציא
ישתדל שלא לשהות כל כך בין הנטילה לברכת המוציא. אבל אם אי אפשר שלא לשהות, כגון שהמסובים רבים, אין זה הפסק. אך טוב להביא לחמניות קטנות, כדי שכל אחד יברך לעצמו על לחם משנה סמוך לנטילה בלי הפסק. 

 

סדר בציעת הפת
אחר שישבו כולם, לוקח שתי חלות ומניח גב החלה האחת על גב החלה השניה, ויאחזן בשתי ידיו, ויברך ''המוציא לחם מן הארץ'', ויכוון בברכתו להוציאם ידי חובה, וגם הם יכוונו לצאת. ובעודו אוחז בשתי החלות, יבצע על אחת מהן, וטוב שיטבל מעט במלח, ולא ידבר עד שיבלע מהפת. והטעם שאוחז בשתי החלות ובוצע על אחת, כי כך נאמר במן: ''לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה'', והיינו שאחזו בלחם משנה אבל לא בצעו על שניים. גם כשבוצע על אחת, רומז למן שאכלו ישראל מנה אחת ביום שישי, ומנה שניה הניחו עד למחרת בשבת בבוקר, ''וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ''. (שבת ב קסט, קע, קעב. ח''ג תתכט) 
יש נוהגים לבצוע על הפת העליונה, ויש נוהגים לבצוע על התחתונה. והבוצע על התחתונה, טוב שיניחה קרוב אליו יותר מהעליונה (שבת ב קע. ה''ע ג פה). ולבני אשכנז, בליל שבת בוצע על התחתונה, וביום שבת בוצע על העליונה. (הרמ''א סימן ערד ס''א) 
פרוסה גדולה - כתב מרן בשלחן ערוך (סימן רעד ס''ב): מצוה לבצוע בשבת פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה. ואף על פי שביום חול אין לעשות כן, מפני שנראה כרעבתן, מכל מקום כיון שעושה כן רק בשבת, מראה שכוונתו לאכול יותר משום שחביבה עליו מצות עונג שבת. (מסכת ברכות לט ע''ב, ומסכת שבת קיז ע''ב. שבת ב קסט) 
חלוקה למסובים - גם אם יש לכל אחד מהמסובים חלה קטנה לפניו, לא יטעמו עד שיטעם הבוצע. ואחר שטעם, יבצע להם, כדי שיצאו ידי חובת ''לחם משנה''. אולם אם יש לכל אחד ''לחם משנה'', יכולים לטעום קודם הבוצע. (שבת ב קעב. ח''ג תתכד, תתל) 

 

לא יזרוק את הפת למסובים, כי אין זה כבוד הפת. ואם אינו מגיע אליהם, רשאי להושיט להם בדרך זריקה קצת על השולחן, ואם עדיין לא מגיע, יעביר להם על ידי אחר. וכמו כן, לא יתן את הפת בתוך ידם של המסובים, בין בחול בין בשבת, משום שזה דרך אבלות. [ובשבת, אף לאבל לא יתן ביד]. (ח''ג תתלב, תתלג) 

 

אכילת הפת
בשלושת סעודות שבת יש לאכול לחם, מעט יותר משיעור כביצה [כ-54 גרם], כדי שיחשב לו לסעודת קבע ולא עראי. ואם קשה לו לאכול כשיעור, יאכל לפחות כזית [27 גרם], אלא שאז יטול ידיו בלי לברך ''על נטילת ידיים''. (ה''ע ג פז. ח''ג תתלח) 
יאכל כל כזית לחם בתוך 7 וחצי דקות. וחכם עיניו בראשו לאכול מיד את הלחם, כדי שלא ישבע משאר מאכלים, ואחר כך יקשה לו לאכול לחם כשיעור. (ח''ג תתמב) 
אין יוצאים ידי חובת הסעודה בעוגה וכיוצא, אלא בלחם בלבד. (סימן ערד ס''ד)