שבת

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הבדלה מיושב או מעומד
על המבדיל והשומעים לשבת בעת ההבדלה. ומנהג בני אשכנז לעמוד. (סימן רצו ס''ו) 
בית הכנסת שיש שם גם מבני אשכנז וגם מבני ספרד, רשאים האשכנזים לעמוד והספרדים לשבת, ואין בזה איסור ''לא תעשו אגודות אגודות'' (יבמות יג ע''ב), כיון שיודעים שיש חילוקי דעות בין הפוסקים, וכל אחד עושה כפי מסורת אבותיו. 

כוס ההבדלה
לכתחילה יש להקפיד בדיני כוס ההבדלה ככל דיני כוס הקידוש, שתהיה הכוס שלימה, ולא יהיה היין פגום וכו', כמבואר לעיל בהלכות קידוש. (שבת ב תח. א תנא) 

 

אין לתת שלוש טיפות מים בכוס ההבדלה, כפי שנהוג לתת בקידוש. (האר''י ז''ל. שבת ב תז) 

 

אם יש לו רק רביעית יין, והכוס מכילה יותר ולא התמלאה עד הסוף, יתן כמה קוביות סוכר או תמרים, אגוזים וכיוצא, ויעלה היין. (כן שמעתי ממרן הראשון לציון שליט''א. ח''ג שפ) 

 

סדר ברכות ההבדלה - יבנ''ה 
תיקנו חז''ל את ההבדלה בסדר זה: יין, בשמים, נר, הבדלה. כתב הרשב''ץ: ונראה לי טעם סידור אלו הברכות, היין תחילה לפי שהוא חוש הטעם, שהוא החוש היותר גשמי מכל שאר החושים, שאינו משיג אלא בפגישה אל המוחש. וחוש הריח יותר עדין ודק ממנו, כי מרחוק גם כן יריח. וחוש הראות יותר זך ודק, שעד לשמים יגיע בראות הכוכבים. וההבדלה היא חכמה להבדיל בין הקודש ובין החול, על כן קבעוה בתפילה בברכת ''חונן הדעת'', ובינת השכל הוא יותר עדין ודק מכל שאר החושים, שהוא משיג הרבה מאוד עד עולם המלאכים. נמצא שסדר הברכות מן הקל תחילה ואחר כך אל הנכבד ממנו. וכן הוא סדרי החושים: הלשון שהוא טועם, בשורה התחתונה. והחוטם שהוא מריח, למעלה ממנו. והעיניים לראות, למעלה ממנו. והמוח והשכל, למעלה מכולם. ע''כ. וכתב המטה יהודה, והוא טעם נחמד והגון, ודברי פי חכם חן. (שבת ב תז) 

אין לו יין
אם אי אפשר להשיג יין, יבדיל על ''חמר מדינה'', [משקה משכר, כבירה לבנה, וודקה וכדומה,] וישתה רוב רביעית [41 גרם] בבת אחת. ואם קשה לו, ישתה כן בהפסקות קלות. אבל אין להבדיל על תה, קפה, חלב, מיץ תפוזים וכיוצא, שזו ברכה לבטלה, וגם לא יצא ידי חובת הבדלה. על כן, אם אין ''חמר מדינה'', יסמוך על ההבדלה שבתפילה. (בית יוסף, החיד''א, שערי תשובה, שארית יעקב, נטע שורק, הלכות קטנות, הגר''ח פלאג'י, לבושי מרדכי, שו''ת הרד''ל, שם משמעון פולאק, מגן שאול, חק יעקב, מנחת שבת, צפנת פענח, קהלת יצחק מרגולין, הגאון רבי רפאל שפירא אב''ד וואלוז'ין, דברי ישראל וועלץ, מעשי מלך, דברי סופרים, עטרת פז, מחזה אליהו, הלל אומר, קצות השלחן, אז נדברו. שבת ב תח) 

בשמים
טעם התקנה - כל אדם מישראל זוכה לנשמה יתירה בשבת. דרגות רבות יש בה, ואיש איש זוכה בה כפי מעשיו. ובמוצאי שבת היא מסתלקת, ונפש האדם עגומה עליו, לכן מברך על הבשמים ומריח בהם, כדי שתתיישב דעתו. (זוהר. שבת ב תיט) 

 

אומר הזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר קמד ע''א): בליל שבת נאמר: ''קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי'' [לכבוד השבת שבאה]. בצאת השבת נאמר: ''וְדוֹדִי חָמַק עָבָר'', ''בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ, קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי''. [וכיון שהלכה השבת] על כן: ''סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת'', אלו שני אשים שמברכים: ''בורא מאורי האש''. ''רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים'' אלו הבשמים, שנאמר: ''וְרֵיחַ אַפֵּךְ כַּתַּפּוּחִים'', ''כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי'' [לשבת]. (שבת ב תכא) 

 

הדסים - על פי הזוהר הקדוש (תיקוני הזוהר קמג ע''ב) יש ענין בהבדלה לברך דוקא על הדסים משולשים. ויתפסם כדרך גדילתם ולא הפוכים. (סימן רצז ס''ד. שבת ב תכד) 

 

בדיקת הריח - מותר להריח את הבשמים קודם הברכה, כדי לבדוק אם יש בהם ריח. וכן אם המבדיל מצונן ואינו מריח טוב, מותר לו לבדוק אם הוא מריח. ואם אינו מריח, לא יברך על הבשמים. ואם יש אחר שמריח, הוא יברך בתוך ההבדלה, ולא יענה אחריו ''אמן'' משום הפסק. (שבת ב תכה. א תסז) 

 

ברכת הבשמים - מברך על הריח כפי ברכתו הראויה לו: בורא עצי בשמים, בורא עשבי בשמים, בורא מיני בשמים, הנותן ריח טוב בפירות (סימן רטז סעיף ב). אולם בני אשכנז נהגו בהבדלה לברך ''בורא מיני בשמים'' על כל סוגי הבשמים, כדי שלא יטעו המון העם שאינם בקיאים בברכה על כל מין ומין. ולכתחילה יברכו על ריח שברכתו ודאי ''בורא מיני בשמים'', כדי לצאת ידי חובת כל הדעות. (משנה ברורה רצז ס''ק א) 

 

אבֵל - מברך על הבשמים. ומה שלא מריחים בשמים בתשעה באב, כיון ששם יש חיוב להצטער על חילול כבוד ה' ועלבון תורתנו הקדושה, אבל האבל אינו חייב לצער עצמו. (שבת ב תכה) 


נר - בורא מאורי האש
טעם התקנה - מברכים על הנר, זכר לאדם הראשון שנתן לו הקב''ה בינה במוצאי שבת לחכך שתי אבנים ליצור אש. (פסחים נד ע''א) 

 

אמרו במדרש (בראשית רבה יב ו): ''כיון ששקעה החמה במוצאי שבת והתחיל החושך ממשמש ובא, באותה שעה נתיירא מאוד אדם הראשון, ואמר בתמיהה (תהלים קלט יא): ''אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי'' [יחשיך לי]?! מה עשה הקב''ה, זימן לו שני רעפים והקישם זה לזה ויצא מהם האוּר ובירך עליו, שנאמר: ''וְלַיְלָה אוֹר בַּעֲדֵנִי''. וכן אמר רבי ישמעאל, מפני מה מברכים על האוּר במוצאי שבת ''בורא מאורי האש''? מפני שהוא תחילת ברייתו. 

 

שאלה: מה ראו חכמים לתקן לברך דווקא על האוּר במוצאי שבת שהוא תחילת ברייתו, ולא תיקנו כן בשאר בריאות שברא הקב''ה זה ביום פלוני וזה ביום פלוני? תשובה: לפי שנאסר להדליק את האור בשבת, וכל מוצאי שבת חוזר להיתרו, וכאילו נתחדש ונברא עתה. ומשום כך מברכים עליו גם במוצאי יום הכפורים, מפני שביום נאסר ועתה הותר, וכאילו נתחדש עתה. (הרשב''א ח''א סימן קנט) 

 

שאלה: מפני מה מברכים בורא ''מאורי'' האש ולא בורא ''מאור'' האש, והלא אש אחת היא בלבד? 

 

תשובה: מפני שהרבה מאורות יש באש, שלהבת אדומה, לבנה, צהובה, ירוקה, כחולה ועוד (רש''י ברכות נב ע''ב). גם כי הרבה תשמישים יש באש, להאיר, לבשל, לחמם ועוד (הראב''ד). (שבת ב תכז) 

 

אבוקה - מצוה מן המובחר לברך על אבוקה שיש בה שתי פתילות או יותר. ואם אין לו אבוקה, טוב שיצמיד שני נרות או שני גפרורים יחד. כי כך ניכרים מאורות הרבה, וכלשון הברכה בורא ''מאורי'' האש (מאירי), וגם כך האור רב יותר (פמ''ג). (שבת ב תל) 

 

עששית. חשמל - אין לברך על הנר עד שיראה את גוף השלהבת בלי הפסק. על כן, נר המכוסה בזכוכית, אין לברך עליו עד שיסירה. ומטעם זה אין לברך גם על פנס או מנורה חשמלית, כיון שהם מכוסים בזכוכית. (שבת ב תלו) 

 

נר נשמה - מברכים על נר שהודלק להאיר, ולא על נר שהודלק לכָבוד. על כן, נר שהודלק לכבוד חתן וכלה או לכבוד אדם חשוב שבא לביתו, לא יברך עליו. וכן לא יברך על נר שהודלק לעילוי נשמה, שהוא לכבוד הנפטר. (שבת ב תלד) 

 

הנאה מהנר - אין לברך על הנר מרחוק, אלא יהיה בסמוך לו, באופן שאילו היה חושך, היה יכול להבחין לאורו בין מטבע למטבע. אבל פשוט שאין שום צורך לכבות את אור החשמל כדי ליהנות בפועל מאור הנר. (שבת ב תלב, תלט) 

 

ראיית השלהבת - הרואה את השלהבת, אך לא יכול להביט בה, כגון שיש לו כאבי עיניים, יברך על הנר, שסוף סוף נהנה מאור הנר בשטח הבית (שבת ב תלה). אבל אם אינו רואה את השלהבת כלל, כגון שעומד בצד, אף שנהנה מאורה, לא יברך. (רחצ טו) 

 

ציפורניים - אחר שברך ''בורא מאורי האש'', יכופף את האגודל שבידו הימנית ועליו את ראשי אצבעותיו כנגד פניו וכנגד הנר, ויסתכל בשרטוטי כף היד, ויכיר בין הציפורן לבשר לאור הנר. ולא כאותם הנותנים את פני האצבעות כשהן זקופות כנגד הנר ואחר כך כופפים אותן. (פרקי דרבי אליעזר, הגאונים, המאירי, רבנו האר''י ז''ל ועוד. שבת ב תלא) 
כתב המאירי בשם המדרש: אדם הראשון, קודם החטא היה כל עורו דומה לציפורן, וכשחטא הופשט ממנו ולא נשאר אלא בראשי אצבעותיו. וכשנברא האור במוצאי שבת, הסתכל בידיו וראה שנשאר לו ממנו, ושמח. ולכך נהגו להסתכל בציפורניים. והגאונים כתבו, שנהגו להביט בציפורניים לסימן טוב, שהן פרות ורבות לעולם. ויסתכל בשרטוטי היד, שזה סימן טוב להתברך בו. (שבת ב תלא) 

הפסק - כוונה לברכות
יש קצת מהמוני העם שלאחר ברכת ''בורא מאורי האש'', אומרים איזה פסוק להצלחה, ויש ללמדם שהרי זה הפסק, ועליהם לשתוק ולכוון לברכות. (שבת ב תז) 

הבדלה ללא בשמים ונר
אם אין לו בשמים ונר, יבדיל על הכוס, וכשימצא בשמים ונר יברך עליהם. ורשאי לברך על הנר אפילו לאחר עמוד השחר, כל זמן שלא האיר היום. (שבת ב תכב. ה''ע ג קנ) 
הנכנס באמצע ההבדלה ושמע רק את ברכת ההבדלה, בא''י אמ''ה המבדיל בין קודש לחול וכו', ולא שמע את שאר הברכות, יצא ידי חובה. שכיון שאינו שותה מהיין, אין לחוש למה שלא שמע את ברכת הגפן. וישים לב לאחר מכן לברך על הבשמים והנר. (שבת ב תו) 

סגולה
סגולה להינצל מכל רע, להסתכל אחר ההבדלה ביין שנשאר בכוס ויראה את השתקפות מצחו, ויאמר שלוש פעמים (בראשית לב לא): ''כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי''. 

חיבוב מצוה
בא וראה עד כמה רבותינו הקדמונים היו מחבבים את המצוות. כתב המרדכי (יומא תשכג): אחר ששתה את היין, נותנים מים לכוס ההבדלה ושותים אותו, ומה שהשתייר, אנחנו רוחצים פנינו מהם, כדי לחבב את המצוה, ואומרים: ''שיירי מצוה מעכבים את הפורענות''. וכן כתב רב עמרם גאון (סדר מוצאי שבת): רגילים להטיל מים בכוס לאחר ששותהו ושוטפים אותו ושותהו, וכך שמענו מרבותינו שמצוה לעשות כך, כלומר שיירי מצוה מעכבים את הפורענות. ומה שנשתייר מן המים, מטילים אותו על ידינו ומעבירים אותו על פנינו, כדי לחבב את המצוה. ע''כ. 

עד מתי מבדיל
עבר מוצאי שבת ולא הבדיל, בין בשוגג בין במזיד - אם עדיין לא טעם כלום, רשאי להבדיל ביום ראשון כולו על היין, בלי בשמים ונר. אך אם טעם או שעבר יום ראשון, לא יבדיל, שספק ברכות להקל. [אם לא הבדיל במוצאי יום טוב, יכול להבדיל למחרת ביום. ואם לא הבדיל, יבדיל בלילה שאחריו ולא יותר.] (שבת ב תטו, תיח. יבי''א ח''ז סימן מז)