דבר תורה לפרשת ואתחנן

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

בפרשת השבוע נאמר "ואהבת את השם אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך" .
היכן שכתוב ה' - זוהי מידת הרחמים. היכן שכתוב אלוקים - זוהי מידת הדין.
 
דרש הרב גלינסקי זצ"ל: עפ"י מה שכתוב במדרש "ואהבת את ה' אלקיך", בין אם נוהג עמך במדת הרחמים הרמוזה בשם הוי"ה, ובין אם נוהג עמך במידת הדין הרמוזה בשם אלקים - "בכל מאודך" צריך לעבוד את בוראו בכל מצב, בין שיש עליו מדת הרחמים ובין ח"ו שיש עליו מידת הדין, ולא להרהר אחרי מידותיו של השם.
 
ועל זה אומר דוד המלך בתהילים מספר פסוקים: "באלקים אהלל דבר, בה' אהלל דבר" (תהלים נו,), בין במדת הדין המרומז במילה אלוקים, ובין במדת הרחמים המרומז בשם השם - "אהלל דבר" – כלומר, אשבח את השם.
 
ועוד כתב דוד המלך "חסד ומשפט אשירה" (תהילים קא). אם חסד אשירה - ואם משפט גם אשירה.
 
בגמרא מסכת סנהדרין מסופר שכאשר ראה נבוכדנצר הרשע שחנניה מישאל ועזריה ניצלו מכבשן האש, ויחזקאל החיה מתים בבקעת דורא ,פתח פיו לשבח לקדוש ברוך הוא. ואלמלא בא מלאך וסטרו על פיו - היה מאפיל על כל השירות והשבחות שאמר דוד בספר תהילים. ותמוה – הלא העולם הזה עולם הבחירה הוא, ואם ביקש נבוכדנצר לומר שירה שלא נשמעה כמותה, ולהאפיל אף על דוד המלך, למה מנעוהו?!
 
וביאר הרבי מקוצק זצ"ל, שאכן לא מנעוהו! ואם כן למה סתרוהו? כי אמרו לו: דוד המלך שורר בין בעת רווחתו ובין בעת צרתו. אתה, נבוכדנצר, משורר בעת גדולתך ורווחתך. אין זו גדולת. נסטור לך, תהיה בקשיים ונראה איך תשורר – ואז, נדם...
 
וזה החילוק בין היהודי העובד את בוראו בתמימות ולא מהרהר אחת מידותיו של השם, לבין מי שמשורר ומודה רק כשרואה את מידת הרחמים עליו.
 
שבת זו נקראת "שבת נחמו", על שם הנחמה שתבוא בסיום הגלות, שבה נזכה לבנית בית המקדש מלא ברחמים. כל זה יגיע לנו רק בגלל שגם בימי הגלות שאנחנו עוברים - בני ישראל לא בועטים ולא מתלוננים, מאמנים באמונת איתן שהכל לטובה, ועוד נראה את הטוב מכל דבר.
 
שבת שלום,
הרב מנדל