סיפור מדהים ששמע הרב ניסים יגן זצ"ל מניצול שואה

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

יענק'לה, יהודי תמים, חי בגטו. בכל עת ניסה לעודד את אחיו היהודים ולהפיח רוח של חיים בתוך מחנה העבודה. בכל פעם כשהייתה הזדמנות למצוות היה "חוטף" אותן. כשהיו עשרה אנשים דאג שיעשו קדיש ותפילות.
 
הגרמנים ראו שרוח היהדות חזקה במחנה ולאחר חקירה התברר שיש שובב אחד שמפיח רוח של יהדות בגטו. יענק'לה הוזהר פעמים מספר שאם לא יפסיק את מעשיו יעשו לו משפט לינץ', אך יענק'לה המשיך לרקוד ולשיר: "עיבדו את השם בשמחה..."
 
בחלוף ימים מספר יצא פסק דין ממפקד המחנה: "יש להביא את כל הנשים והגברים למשפט פומבי של יענק'לה".
 
ציבור האנשים התאסף וגזר הדין נשמע: "יענק'לה, עליך לחפור את הקבר שלך... בשיניים!"
 
יענק'לה החל במלאכת החפירה ופיו היה מלא שירה: "עיבדו את השם בשמחה".
 
הגרמנים התבלבלו, הם תהו עד כמה הוא יכול להיות עקשן? ועוד לפני מותו. יענק'לה המשיך לחפור את קברו ובפיו ניגון חדש: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף".
 
במעשיו רצה יענק'לה לקדש את חייהם של האחרים ולעודדם לפני מותו. לאחר שעות של חפירה סיים יענק'לה לחפור את הקבר.

הגרמנים ציוו עליו להתפשט ולהיכנס לקבר עירום. אולם אף זה לא הרתיע אותו. הוא הוריד את חולצתו, נעליו ומכנסיו כשהוא שר ורוקד. אך דבר אחד לא הסכים יענק'לה להסיר מעליו -  את הטלית הקטנה. על גופו הייתה טלית מיושנת וקרועה בעלת חוטים מיושנים.
 
אחד הגרמנים דרש ממנו להורידה אך יענק'לה לא הסכים. "כל מה שביקשנו ממך עשית, חפרת את קברך בשיניים, הסרת את כל מלבושך, תסביר לי מדוע אתה מסרב להוריד את הבגד הקרוע הזה עם החוטים הבלויים?" שאל הגרמני.
 
השיב לו יענק'לה: "בחוטים האלה יש את שם השם! הם מראים שיש אלוקים המנהיג את העולם ולא אתה. הם מראים שיש בוס גם עליך וגם עליי. אותו אלוקים ינקום את דמי ממך!"
 
המפקד שלא יכול היה לשמוע את הגבורה והאומץ העם היהודי אמר לו: "תתלבש מייד!" ולאחר-מכן נתן לו ויזה לברוח לארצות הברית... שם פגש אותו הרב ניסים יגן זצ"ל וסיפר לו את הסיפור הנ"ל... (הרב ניסים יגן(
 
כולנו זכינו להיות חלק מאותו עם נבחר, אנו חלק מצבאו של מלך העולם, יש עלינו דרגות - ציצית, תפילין, שבת, צניעות ועוד... מה מייחד אותנו משאר העולם? שמירת וקיום המצוות.
 
לצערנו, לעיתים מתביישים אנו ללבוש את הדרגות הללו, נמנעים מקיום המצוות בטענות מביישות.
 
יהודים בתוך הגטו שמסרו נפשם לקיים את מצוות הבורא, "זכו" למכות ועונשים כבדים, ואנו, מחוץ לגטו, ללא מכות ועונשים, מתחמקים בשופי ממצוות יקרות מפז.
 
אין קצין המתבייש לשים את הדרגות שלו, להיפך, הוא מבליט אותן ומתגאה בהן, מדוע אנחנו כיהודים נתבייש בדרגות שלנו...?
 
יש לכולנו דברים רבים בהם יכולים אנו להתגאות, בראש ובראשונה נתגאה על עצם היותנו יהודים, נשמח בזה, נרקוד, נפנים שאנו.... נבחרי המלך...