הסתלקות הבת עין זי"ע סיימה את המגיפה

רבי אברהם דב מאבריטש (הרבי מאבריץ), ה"בת עין" היה תלמידם של רבי מנחם נחום מצ'רנוביל (ה"מאור עיניים" ומייסד חסידות צ'רנוביל), ובנו רבי מרדכי מצ'רנוביל, ורבי לוי יצחק מברדיצ'ב (סנגורם של ישראל). ספרו של הרב, 'בת עין' הוא אחד מספרי היסוד בחסידות. בספר עסק הרב בחשיבותה של מידת ההכנעה וחשיבות ההתרחקות מגאווה ומגסות הרוח. הרב נהג לומר כי על ידי הכנעה זוכים להנהגה ניסית מן השמיים.

הספר "אספקלריא המאירה" מביא דבר נורא מהסתלקות הרב הקדוש ה"בית עין" זי"ע: 

בשנת תר"א (1840) פרצה בצפת מגפה איומה שהפילה חללים רבים , גם הרב הקדוש, רבי אברהם דוב מאווריטש זצוק"ל היה בין הלוקים במגפה. כיון שהיתה מדבקת מאד, הטילו השלטונות הסגר חמור על החולים בה ועל מי שבאו אתם במגע. מחלתו של הרב הקדוש הלכה והחמירה וכאשר הרגיש כי שעתו קרובה שלח לקרוא אליו את רבי שמואל. 

בני ביתו של רבי שמואל שחששו מסכנת ההדבקה במחלה זו, העלימו ממנו את הדבר ולא מסרו לו את הזמנת רבו. כשראה הרב הקדוש מאווריטש שרבי שמואל בושש לבוא, הביע את צערו על כך באמרו כי ברצונו היה למסור לו את כל מעיינות החכמה ורזין דאורייתא שקבל מרבותיו. כל ימיו של רבי שמואל היה מצטער על אשר העלימו ממנו את הדבר ולא זכה להענות אל קריאת רבו.

ה'בת עין' הבטיח לתושבים המבוהלים מהמגיפה שלאחר פטירתו המגיפה תיפסק, ואכן כך היה. רבי אברהם דב השיב את נשמתו ליוצרה  ביום י"ב כסלו תר"א והוא היה קרבנה האחרון של המגיפה, שנעצרה מיידית. זכותו תגן עלינו.

לחצו פה וקראו עוד על הבת עין

לאתר הרשמי לכבודו של הבת עין הקדוש: https://bat-ain.info/