המפורסם שמסביר את גבורתם המדהימה של היהודים בשואה

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הסרט "מטולדו לִירושלים" שיצר הזמר והשחקן יהורם גאון עוסק באופן שבו היהדות הספרדית נדדה בגולה.

לקראת הזיכרון לשואה ולגבורה, פירסם גאון פוסט ברשת החברתית:

"רשמתי בין אתרי הצילום את אושוויץ", הוא כותב תוך שהוא מתכוון לצילומים של הסרט, "ואני זוכר את מבטי הפליאה של צוות עושי הסרט שהיה עמי, ואת השאלה שחזרה על עצמה: אושוויץ? ספרדים? מה זה שייך? וחשבתי ביני לביני, הלוואי שהיו צודקים. הלוואי שלא היה קשר, הלוואי שיהדות הבלקן לא הייתה עולה כולה בעשן המִשְרַפות וְיהדות סלוניקי, הלוואי ולא קנתה בחופזה היסטרית מכספה הפרטי, את הכרטיסים לַרכבת שלקחה אותם כמובטח, לָעולם הֶחדש ש'ממתין' להם שם. חשבתי על משפחת אבי שרוב רובה נכחד. במהלך עשיית הסרט הגעתי בעקבות יהודי ספרד לדורותיהם גם אל לוח אבן גדול בסרייבו, שבּו היו חקוקים, שמותיהם של ארבעה עשר אלף יהודים שנספו באזור הזה של העולם, וּבֿאות ג' היו רשומים שבעים נספים, ששמם 'גאון'. כך נתוודעתי בּפּעם הראשונה בחיי אל כל משפחתי, אל כל דודי ודודותיי, בניהם ובנותיהם.

"כל עוד חי אבי, יכולתי לשאול אותו שאלות ולא העזתי. מִשנפטר וַאני בן תשע עשרה, כבר לא היה לי את מי לשאול. והוא מעולם לא דיבר במשפחתו אפילו לא ברמז".

"הלכתי כאן ממש לאורך המסלול שבו הלכו הם, כשהיו עדיין חיים", שיתף כשנזכר בעומדו ליד המשרפה בטרבלינקה. "כמעט נגעתי בהם שם, כמעט חשתי את נשימתם המבוהלת. הלכתי בעקבותיהם במסלול המוות ודמיינתי לי את גודל הצעדים שבהם הלכו אל קיצם, ושם ביקשתי מהם סליחה. צעקתי בכל הקול שיש לי. שישמעו, שיאמינו. "סליחה אחים, סליחה בני עמי המרוחמים והגיבורים, סליחה בני משפחת גאון שהוּבלתם הנה מטרבניק וסרייבו. סליחה. כי כמי שנולד בֶארץ ישראל, אימצתי לי את האימרה 'צאן לטבח' כְְמובנת מאליה. צאן לטבח? הם?... איזה עוול עוללנו להם כשקראנו להם כך".

"מה נאמר על כן על הבעל שהֶחסיר ממנת הלחם שלו בָּגטו פרוסה ועוד פרוסה, מדי יום וּנתנַה לאשתו החולה, נתן לה את מְנתו באהבת אין קץ, עד ששבק חיים מן הרעב בעצמו. מה הוא לא היה גיבור? מה על המורים בגטו שהמשיכו ללמד ילדים ללא תוחלת, שעתידם היה סָפור בימים ושעות. והמורים נואשו כבר מכל תקווה ובכל זאת המשיכו בחריצות עיקשת ללמד? הם לא היו גיבורים?"

"רבותינו ידעו לנצור זיכרון על ידי מנהג , על ידי מצווה, על ידי תפילה. על ידי מועד קבוע בלוח השנה. אצלנו יש נאום ביום השואה שאנחנו יודעים כבר בעל פה את תכנו וצריך שנלמד מחכמינו איך צורבים גבורה, זוועה וחורבן בְזיכָרון קולקטיבי של עם לדורות. וזאת לא רק כדי לזכור, אלא כדי להיות עֵרים. כדי לחוש בְסימנים קרֵבים של שואה חדשה, ולא לתת לה לעולם , אבל לעולם לא לתת לה לחזור".