למה לא עלה הרבי מליובאוויטש לארץ ישראל? 4 תשובות מרתקות

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הרב שלמה גורן ז"ל כתב ביומנו על פגישותיו עם הרבי מליובאוויטש. בספר "משנת הגורן", שיצא בהוצאת "ידיעות ספרים" ובעריכת הרב קובי דמבינסקי, מפורסמים קטעים מיומנו של הרב גורן ז"ל, ובהם הוא נותן תשובות לשאלה מדוע הרבי לא עלה לארץ ישראל.

כך הם דברין המרגשים שמתעדים את התקופה בה נפגש עם הרבי ושופעים אור על דמותו המיוחדת:

"אין ספק כי האדמו"ר עצמו ניחן בכוחות פיזיים ורוחניים על אנושיים, זאת נוכחתי בעצמי כמה פעמים שבהן נפגשתי איתו לשיחות יחיד. ארבע פעמים בארבע שנים, זו אחר זו, נפגשתי עם האדמ"ור הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל וביליתי כל פעם למעלה מארבע שעות במחיצתו. תמיד בשעה אחת-עשרה וחצי בלילה החלה הפגישה, וישבתי אצלו עד קרוב לארבע לפנות בוקר. כאשר קמתי להיפרד ממנו מתוך טענה שאני עייף, הביע האדמו"ר את תמיהתו עלי כאשר הוא זקן ממני ונראה רענן כאילו קם זה עתה משנת לילה.

בכל ארבע הפעמים שביקרתי אצלו כאשר שוחחנו על חללו של עולם התורה ומדינת ישראל, תמיד סיימתי את שיחתנו בשאלה הקרדינלית שלא נתנה לי מנוח, למה אין האדמו"ר מבקר בארץ, כאשר יש לו רבבות חסידים הצמאים למוצא פיו בארץ. ובכל אחת מהשיחות השיב טעם אחר לאי בואו לארץ. בפעם הראשונה ענה לי שהוא לא מבקר בארץ משום שמאז עלה לנשיאות שלו לא יצא מלובביץ'. והוא מבטיח לי שאם יחליט לצאת מחצרו בלובביץ' המקום הראשון שהוא ייסע זה לארץ ישראל.

תשובה זו הפליאה אותי מאוד ושאלתי מה פירושם של דברים. הרי הוא מתגורר בניו-יורק ולא בלובביץ' אשר ברוסיה. ענה על כך: אנו העתקנו לכאן את לובביץ', ואין אנו מתגוררים כלל בניו-יורק. חזרתי ושאלתי אותו: והרי כבודו נוהג להשתטח בכל יום שישי על קבר חותנו האדמו"ר הקודם, על זה ענה שאנשי חב"ד יצרו מעין פרוזדור לובביץ', מבית המדרש ועד לציון קברו של האדמו"ר השישי חותנו זצ"ל. בלעתי את הדבר איכשהו, ונפרדנו לפנות בוקר.

בשנה שאחריה שוב הוזמנתי להיפגש עם האדמו"ר באותן השעות ובאותו בית המדרש. מובן שגם בפגישה ארוכה זו שהסתיימה קרוב לארבע לפנות בוקר, חזרתי ושאלתי אותו: אם ארץ ישראל כל כך קרובה ללבו וקדושה לו, למה אינו מבקר אף פעם בארץ?

הפעם ענה לי האדמו"ר שהוא כבר היה מוכן לבקר בארץ, אבל אז לא יוכל לעזוב אותה עוד ותישאר עדתו הגדולה בגולה ללא מנהיג וללא נשיא. והוסיף על דבריו שלעזוב את ארץ ישראל הקדושה בעשר קדושות, ולצאת לחוץ לארץ אין מעשה זה הולם את ההלכה. כמו שאנו למדים מחכמי ישראל שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה: "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ" (דברים יא, לא), אמרו: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה וחזרו ובאו להם לארץ ישראל" (ספרי דברים, פ). קיבלתי דבריו בשתיקה ללא ויכוחים.

בשנה השלישית כשביקרתי בארצות הברית שוב הקדימה אותי הזמנה להיפגש עם האדמו"ר מלובביץ', באותן השעות ובאותו מקום, ללא הגבלת זמן. הפעם היו לנו ויכוחים רבים על מדינת ישראל ועל צה"ל ועל כל הנעשה בה, וכשהגיע זמן הפרידה בשעות הקטנות של הלילה, שוב העליתי לפניו את תמיהתי הקבועה: למה אין האדמו"ר מבקר בארץ.

הפעם ענה לי תשובה מסובכת, ואמר שבעצם כבר היה מוכן לבקר בארץ והתחיל לעשות הכנות לכך. ותוך כדי ההכנות לנסיעה נזכר שבין ששת הנשיאים של חב"ד אף אחד מהם לא עלה לארץ, ואיך זה הוא יפרוץ את הגדר ויבקר בארץ ישראל? הגבתי מיד על דבריו ואמרתי לו כי אין ללמוד מהנשיאים שקדמו לו, משום שאז לא היתה קיימת מדינת ישראל ולא היו מיליוני יהודים בארץ כמו היום. מה שאין כן עתה, מצפים לבואו רבבות חסידים וסתם עמך שביקורו של האדמו"ר היה מעלה את רוחם ומביא לידי זרם חדש של עולים.

ענה לי על כך האדמו"ר: אם הביקור בארץ ישראל חשוב מנקודת ההשקפה של החסידות, היו הנשיאים שלפניו עולים לארץ ישראל במסירות נפש, ואם לא עשו כך סימן שישנם עיכובים מן השמים לנשיאי חב"ד שלא יעלו לארץ. מכיוון שאינני בקי די צורכי בתולדות חב"ד, בלעתי את דבריו ונפרדתי ממנו בשתיקה.

כל פעם שהייתי נפגש בניו-יורק עם האדמו"ר מלובביץ' היה מוסר בידי מסר של "דבר תורה" למסור לכפר חב"ד. כך עשה גם הפעם, הוא מסר בידי חידוש בדברי תורה למסור באספת עם בכפר חב"ד. כאשר סיפרתי להם את הנימוק של האדמו"ר למה אינו עולה לארץ ישראל, בא אלי זקן רבני חב"ד שהיה רב בלובביץ', והביע פליאה על דבריו של הרבי, מכיוון שחותנו של האדמו"ר הנוכחי ביקר בזמנו בארץ והשתטח והתפלל במערת המכפלה, ואיך זה נעלם מן האדמו"ר הנוכחי ביקור זה של חותנו האדמו"ר השישי בארץ.

במשך שנה החרשתי עד שבשנה שאחריה שוב נסעתי לארצות הברית ושוב הריצו אלי הזמנה לבקר את האדמו"ר מלובביץ'. גם אז נכנסתי אליו בשעה אחת-עשרה וחצי בלילה, והאדמו"ר כבר חיכה לי בכניסה לבית מדרשו, ובעמדנו עדיין בפתח לאחר שנתתי לו שלום והחזיר לי שלום, פתח ואמר: "בוודאי יש לכבודו תמיהה על דבריי בשנה שעברה, שאמרתי כי החלטתי לא לבקר בארץ משום ששישה נשיאים שקדמו לנו לא ביקרו בארץ ישראל, והרי חותני האדמו"ר זצ"ל ביקר בארץ והתפלל על קברי האבות בחברון".

והאדמו"ר המשיך ואמר, כאשר שנינו עדיין בעמידה ליד הדלת, כעת אגלה לכבודו את כל האמת למה אין אנו מבקרים בארץ, כאשר חותני האדמו"ר כן ביקר בארץ. משום שעבודת הקודש של נשיאי חב"ד קשורה עם הקברים הקדושים של נשיאי חב"ד הקודמים. כל הבקשות בכתב ובעל-פה שאנו מקבלים, אני מביא אותם לקברים הקדושים, ודרכם אנו מפעילים את מידת הרחמים בשמים.

בימיו של חותני לא היה לו ציון וקבר לשטוח עליהם את תפילתו ובקשתו, וזאת לאור העובדה כי הקברים של הנשיאים הקודמים נשארו ברוסיה ולא הייתה לנו גישה אליהם. לכן לא הייתה לחותני האדמו"ר השישי זצ"ל דרך אחרת - אלא לנסוע לארץ ישראל ולהעביר לשם את כל הבקשות, ולשוטחם על קברי האבות בחברון. אבל אנו (הכוונה לאדמו"ר עצמו) יש לנו את הציון של קבר חותני הנמצא כאן, שם אנו יכולים לשטוח מדי שבוע בשבוע את הבקשות והתפילות, לכן אין אנו זקוקים לבקר בארץ, משום שיש לנו כאן את ציון קברו של הנשיא השישי לבית לובביץ'.

בדבריו אלה של האדמו"ר הרגשתי שגילה את כל לבו וניכרין דברי אמת, שזו סיבת הסיבות לאי ביקורו של האדמו"ר, הרב מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, בארץ. מכאן ואילך הרפיתי ממנו מלהטריד אותו בשאלתי המתמדת למה אינו מבקר בארץ.

כשסיפרתי הדברים לזקני חב"ד, הודו כולם שכנראה הודיע לי את האמת לאמתה למה נמנע כל חייו מלבקר בארץ, ואין לחטט אחרי דברים ולחפש סיבות אחרות. מעולם לא גיליתי את ארבע תשובותיו בנדון. כעת, עם עלייתו השמיימה, מצאתי לנכון לגלות דברים בשם אומרם".