ניסים גלויים במערכה: השבת שהצילה, מגן דוד ושמע ישראל

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

מלחמת "חרבות ברזל" הגיע הלמדינת ישראל כמו בהפתעה ולצער הלב ישנם אלפי פצועים ומאות נרצחים.

בין רגעי התופת, מתגלים ניסים גלויים, שאנו מביאים כעת לפניכם:

היישובים סעד ומפלסים הם שני יישובים בדרום אשר מוגדרים כשומרי שבת.

היות וכך, בשבתות שער היישובים סגור הרמטית אוטומטית ולא ניתן לפתוח אותו.

כוונת המחבלים היתה להיכנס אף ליישובים אלו, אך כשהם הגיעו עם הרכבים וכלי הרכב שלהם ליישובים - הופתעו לגלות שערים סגורים.

המחבלים החליטו לדלג על שני היישובים האלו ולעבור האלה, ליישובים בהם השער פתוח כדי לא להתעכב, וכך ניצלו חייהם של כל היהודים בסעד ובמפלסים.

וכך, אנו רואים עין בעין כי יותר משבני ישראל שומרים על השבת, השבת שומרת עליהם.

בנוסף לכך, גורם בחטיבת גולני אמר: "אנו מכים באויב שוק על ירך ואין לנו כוונה לעצור או לחדול לשנייה אחת. מפקדי ולוחמי חטיבת גולני ימשיכו לפעול בחזית הלחימה, ולהביא להישגים מבצעיים לשם השבת השקט והביטחון לתושבי מדינת ישראל ובפרט לתושבי עוטף עזה".

אפרים (23), שהה במביסה סמוך לגבול עזה וחווה מראות קשים. חייו ניצלו בנס. הוא התראיין לעיתון הבילד הגרמני ואמר כך:

"העולם אומר שישראל מבצעת פשעי מלחמה? אין-ספור פעמים כקצין שמתי את חיי האזרחים פלסטינים לפני אלה של חיילי".

אפרים שיחזר את רגעי האימה:

"שמענו יריות מנשק אוטומטי, הם הגיעו מכל כיוון. הם ירו בכל מי שחלף על פניהם. היו שחשבו שיעזור להם להעמיד פני מתים, אבל הם לא רצו רק להרוג אלא גם להשפיל. הם הגיעו אלינו כמו צבא מאורגן מצוידים עם רובי צלפים, מל"טים ורקטות. כמו צבא מאורגן נגד 3,000 אנשים לא חמושים".

אפרים מספר כיצד ניצל:

"רצתי משיח לשיח, הסתכלתי סביבי מדי פעם. חבר אמר לי: 'תפסיק, אתה צריך להציל את עצמך'. החבר הוא לקח מדבקה ושם אותה על היד שלי. הוא אמר לי: 'אראה אותך בעוד כמה שעות ואז תחזיר לי את זה'. באותו רגע נפרדנו. אחרי כמה שעות גיליתי שהוא נחטף.

"שכבתי בשיח ושמעתי יריות של צלפים. הייתי בעצמי קצין וצלף ואני יודע איך זה נשמע. ראיתי את האבק סביבי וידעתי שמי שיורה רוצה להרוג אותי. נישקתי את המגן דוד שסבתא שלי נתנה לי בעבר. אמרתי שמע ישראל והתחלתי לרוץ. מצאתי רכב ובו שבעה אנשים מסתתרים. לא ידענו לאן לנסוע. המחבלים הגיעו מכל כיוון. החלטנו לנסוע לבסיס צבאי המרוחק כ-10 ק"מ. בדרך ראינו מכוניות הרוסות וגופות בכל מקום".

עוד הוא מוסיף:

"חשוב לי מאוד לספר משהו. 50 בני אדם לפחות הסתתרו בוואדי, שקע באדמה. כשמחבלי חמאס גילו את זה הם זרקו רימון וירו בכולם. זה דבר נורא להגיד אבל ההיסטוריה חוזרת על עצמה, הפעם האחרונה שראינו דבר כזה היה בבאבי יאר במהלך מלחמת העולם השנייה".

כמו כן, פורסמו סיפורים מצמררים נוספים על ילדים שניצלו בנינים, על אישה שהצליחה לחזור עם שני ילדיה לאחר שעברו את הגבול לעזה, על בחור שהצליח לברוח משוביו לאחר שעברו אף הם את הגבול ועל רחל שהצליחה להסיח את דעתם של המחבלים בביתה, עד שחוסלו בידי כוחותנו, על ידי כך ש"דאגה" להם במזון, מים וחבישת פצעיהם.