דיני בין המיצרים: המדריך למנהגי האבלות עד תשעה באב

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

מדי שנה חוזרים ימי בין המיצרים ומזכירים לנו חורבן שעדיין דואבים ממנו. מה בעצם נוהגים בשבועות האלה, ומה אסור בהם

בכל שנה, כשמגיע יום שבעה עשר בתמוז, נכנסים עם ישראל אל שלושה שבועות של זיכרון וכאב, הנקראים ימי בין המיצרים. אלו הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ולאורכם נוהגים מנהגי אבלות שמלווים אותנו עד לצום הגדול שמסיים את התקופה. גם מי שלא תמיד עוקב אחרי כל פרטי ההלכה מרגיש בדרך כלל שינוי אווירה בשבועות האלה, שקט מסוים, ריחוק מהחגיגיות הרגילה, ותחושה שיש כאן זמן מיוחד של חשבון נפש לאומי.

השם "בין המיצרים" לקוח מפסוק במגילת איכה, המקונן על ירושלים ואומר כך:

כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים

חז"ל דרשו את הביטוי הזה על הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, ימים שבהם מצוי קטב מרירי, כלומר ימים של צרה ושל דוחק, כשם הפסוק עצמו. לא בכדי המילה "מיצרים" מזכירה מצוקה וצרות, שכן אלה השבועות שבהם מתרכזת עיקר האבלות על חורבן בית המקדש. השם עצמו, אם כן, אינו רק כינוי טכני לתאריכים בלוח השנה, אלא ביטוי לתחושת הדוחק וההמתנה שמלווה את עם ישראל בכל דור מחדש בתקופה הזו.

הטעם לאבלות של הימים הללו הוא כניסת האויבים לירושלים עיר קדשנו ותפארתנו, תהליך שהחל בהבקעת החומות ונמשך עד תשעה באב, היום שבו נחרב בית המקדש. לפי המסורה, אירעו בשבעה עשר בתמוז חמישה אסונות לעם ישראל, ובהם גם הבקעת חומות ירושלים בחורבן הבית השני. מאז נחשב היום הזה לפתיחת תקופה של דין וצער, שמסתיימת רק בתשעה באב עצמו, ולכן נהגו ישראל לראות בשבועות שביניהם תקופה אחת רציפה של זיכרון וכאב.

חז"ל חילקו את התקופה לשלוש דרגות של אבלות, ההולכות ומתעצמות ככל שמתקרבים לתשעה באב. השבועות הראשונים, מליל שבעה עשר בתמוז, נקראים "שלושת השבועות" וכוללים מנהגי אבלות כלליים. מראש חודש אב מתחילה תקופת "תשעת הימים", ובה האבלות מחמירה משמעותית. השבוע שבו חל תשעה באב עצמו הוא המחמיר ביותר, ולבסוף מגיע יום הצום עצמו, שהוא שיאה של כל התקופה. כך, ככל שמתקדמים בלוח השנה, האבלות אינה קופצת בבת אחת, אלא נבנית בהדרגה, מלמדת אותנו להתקרב אל הכאב צעד אחר צעד ולא להתעלם ממנו.

נהגו ישראל בימים אלה מקצת ממנהגי האבלות, ולכן נמנעים מלקיים בהם ריקודים ומחולות ומכל דבר שיש בו שמחה יתרה. הכוונה איננה לכבות את השמחה מהחיים, אלא לפנות זמן של הפנמה וזיכרון, ולחבר את הלב מחדש אל הכיסופים לגאולה ולבניין ירושלים.

מה נוהגים בשלושת השבועות

בכל שלושת השבועות, אשכנזים ורוב הספרדים נמנעים מעריכת חתונות. גם תספורת וגילוח נהוגים להימנע מהם כבר מתחילת התקופה אצל חלק מהעדות, ובוודאי אצל אשכנזים לכל אורך שלושת השבועות. שירי שמחה מובהקים, כמו שירי חתונות וריקודים, אסורים כבר מליל שבעה עשר בתמוז, ולעומת זאת שירים עצובים ושירים העוסקים בחורבן ובכיסופים לגאולה מותר לשומעם גם בתקופה המחמירה יותר של תשעת הימים. ההבחנה הזו מלמדת משהו יפה: לא כל מוזיקה נאסרת, אלא רק זו שמבטאת שמחה גלויה שאינה הולמת את רוח הימים.

כמו כן נהוג להחמיר כבר מתחילת התקופה ולהימנע מקניית בגדים חדשים או בגד יוקרתי במיוחד, ומאותה סיבה טוב להיזהר מלברך ברכת שהחיינו על פרי חדש או על בגד חדש, מליל שבעה עשר בתמוז ועד לאחר תשעה באב. יש הנוהגים גם לומר תיקון חצות ותיקון רחל אחר חצות היום בימים אלו, קטעים ופסוקים של בכי וצער על חורבן בית המקדש, כדי לעורר את הלב לתשובה ולתפילה. כך נשמרת תחושת האבלות גם בפרטים הקטנים של היום יום, ולא רק באירועים החגיגיים הגדולים.

תשעת הימים ושבוע שחל בו תשעה באב

מראש חודש אב מתחילה תקופת תשעת הימים, ובה האבלות מתעצמת. בימים אלו ממעטים בשמחה ונמנעים מקניות שאינן הכרחיות, ונוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, למעט בשבת עצמה. גם הרחיצה משתנה בתקופה זו: אין מתרחצים לשם תענוג, אך רחיצה לשם ניקיון והיגיינה, במיוחד בימי הקיץ החמים, נשארת מותרת. כך אפשר לשמור על כבוד הגוף ועל בריאות התא המשפחתי, מבלי לוותר על רוח האבלות של התקופה.

בשבוע שחל בו תשעה באב מצטרפת החומרה הגדולה ביותר: אסור להסתפר ולכבס בגדים, גם לילדים. תשעה באב עצמו הוא יום צום מלא, שבו נוהגים חמישה עינויים כמו ביום הכיפורים, הימנעות מאכילה ושתייה, מרחיצה, מסיכה, מנעילת מנעלי עור ומתשמיש המיטה. זהו שיאה של התקופה, היום שבו מצטרפים כל בתי ישראל לבכי אחד על מה שאבד לנו, ולתפילה משותפת שנזכה לראות בבניינה של ירושלים. מיד אחרי הצום, כבר מתחילה תקופה חדשה של שבע שבתות נחמה, כאילו הלב עצמו מתחיל להירגע לאט לאט מהכאב שנצבר, בדרך אל הימים הטובים שעוד יבואו.

ימי בין המיצרים אינם רק ימים של דין וצער. הם גם הזדמנות יקרה להתחזק באחדות, בתפילה ובתקווה לגאולה שלמה. דווקא מתוך הצער על מה שחסר לנו, אנו יכולים לפנות יחד אל הקב"ה בלב שלם, ולבקש שיחיש את הבניין ואת הנחמה. אפשר להתייחס לימים האלה כאל תזכורת שנתית, שמזמינה אותנו לעצור לרגע מהשגרה, לחשוב על מה שבאמת חשוב, ולחדש את הקשר שלנו עם המקום שהיה פעם לב האומה כולה.

מי שירצה לצרף לימים אלו גם אמירת תהילים, ימצא בכך דרך יפה לקרב את הלב לתפילה, ולהצטרף אל כל עם ישראל המבקש יחד ישועה ונחמה בימים הללו. גם משפט קצר, גם פרק אחד שנאמר בכוונה, יכולים להצטרף אל תפילתם של רבים אחרים ברחבי העולם, ולעורר ביחד את הבקשה הפשוטה והגדולה: שנזכה כולנו לראות בבניינה של ירושלים ובנחמת ציון.