הסוכה שנשים פטורות ממנה - ובכל זאת נכנסות אליה

כל שנה מחדש עולה השאלה בבית: האם גם הנשים חייבות לאכול ולישון בסוכה, או שזו מצווה שנועדה רק לגברים

מדי שנה, כשהסוכה כבר עומדת בחצר או במרפסת וריח הענפים הטריים ממלא את הבית, עולה השאלה הזאת מחדש: האם גם הנשים במשפחה חייבות לשבת בסוכה, לאכול בה, ואפילו לישון בה? התשובה ההלכתית ברורה למדי, אבל הדרך אליה מלמדת הרבה על האופן שבו ההלכה מתייחסת לנשים במצוות התלויות בזמן, ומגלה גם צד אחר, פחות מוכר, של אותה שאלה עצמה.

ההלכה קובעת במפורש: נשים פטורות ממצוות ישיבת הסוכה. כך נכתב בשולחן ערוך, בסימן העוסק במי שפטור מהמצווה: "נשים, ועבדים, וקטנים פטורים מן הסוכה". כלומר, בניגוד לגברים, שעליהם מוטלת חובה מלאה לשבת בסוכה במשך שבעת ימי החג, נשים אינן מחויבות בכך מעיקר הדין. הפטור הזה מופיע בהלכה לצד עוד שתי קבוצות - עבדים וקטנים.

מאיפה בא הפטור הזה? הכלל ההלכתי העומד בבסיסו הוא שסוכה נחשבת "מצוות עשה שהזמן גרמה" - כלומר מצווה שהחיוב בה תלוי בזמן מסוים בשנה, במקרה הזה חג הסוכות. ההלכה הכללית היא שנשים פטורות ממצוות מהסוג הזה. כפי שמנוסח הדבר בפניני הלכה: "נשים אינן חייבות במצוות הסוכה, הואיל והיא מצוות עשה שהזמן גרמה". זהו כלל רחב שמלווה חלק ניכר מהלכות המועדים, ולא כלל שהומצא במיוחד לגבי הסוכה.

יש גם פסוק שמלמד על כך. בתורה נאמר "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", וחז"ל דרשו מהמילים הללו: "אזרח - זה אזרח, האזרח - להוציא את הנשים, כל האזרח - לרבות את הקטנים". כלומר הדרשה על הפסוק מוציאה את הנשים מהחובה. אבל בגמרא מוסבר שהפסוק הזה הוא בעצם רק אסמכתא - כלומר מקור תומך ולא הטעם המרכזי לפטור. הטעם האמיתי, כפי שראינו, הוא הכלל הכללי של מצוות עשה שהזמן גרמה, שממנו נשים פטורות ברוב המקרים. כך שגם אם הפסוק לא היה קיים, הפטור היה נשאר בעינו מכוח הכלל הרחב יותר.

חשוב לדעת שהפטור הזה אינו גורף על כל מצוות התורה התלויות בזמן. יש כמה מצוות עשה שהזמן גרמן שבהן נשים כן חייבות במלואן, ובהן: מצוות השמחה ברגלים, מצוות הקהל, קידוש בשבת ובחגים, הצום ביום הכיפורים, ואכילת מצה בליל הסדר. לכל אחת מהמצוות הללו יש מקור תורני נפרד שמחייב במפורש גם את הנשים, על אף שמדובר במצוות התלויות בזמן. סוכה, לעומת זאת, לא זכתה למקור מיוחד כזה, ולכן היא נשארת בגדר הפטור הכללי, בדיוק כמו מצוות רבות אחרות שהזמן גורם להן.

סיפור יפה שמובא בגמרא במסכת סוכה, בתחילתה, ממחיש את הנקודה הזאת מזווית אחרת. מסופר על הלני המלכה, שישבה בסוכה גבוהה במיוחד למרות שהיא, כאישה, הייתה פטורה מהמצווה. הגמרא מביאה את הסיפור כדוגמה לאישה שפטורה מן המצווה ובכל זאת מקיימת אותה. הסיפור הזה מבטא בדיוק את הרוח שמלווה את היחס ההלכתי לנשים וסוכה: פטור מהחובה, אך פתח פתוח לגמרי לקיום המצווה מתוך רצון ואהבה, ולא מתוך כפייה. זו לא סתם אנקדוטה היסטורית - זו דוגמה חיה לכך שגם דורות רבים לפני זמננו, נשים ראו בסוכה מקום ששווה להיכנס אליו גם בלי חובה פורמלית.

ומה קורה בפועל, בשעת האכילה והשינה

כשעוברים מהעיקרון ההלכתי אל החיים בפועל, נכנסים לתמונה שני עניינים נפרדים: אכילה ושינה. אצל הגברים המחויבים, ישנה חובה ברורה לאכול לפחות כזית מהלחם בסוכה בליל החג הראשון, ובשאר הימים מותר להם לאכול אכילת ארעי מחוץ לסוכה, אך סעודות הקבע נעשות בתוכה. גם השינה מוגדרת בקפדנות: "אין ישנים מחוץ לסוכה אפילו לא שינת ארעי בין ביום ובין בלילה" - כלומר מי שמחויב במצווה, לא אמור לישון כלל מחוץ לסוכה לאורך כל ימי החג.

אצל הנשים, מכיוון שאין חובה מלכתחילה, אין גם חיוב מקביל באכילה או בשינה. ובכל זאת, המנהג הרווח הוא שנשים נוהגות לשבת בסוכה ומשתדלות לאכול בה את סעודות החג, וזהו דבר משובח אף שאינן מחויבות בכך. כלומר, גם בלי חובה פורמלית, יש ערך גדול בכך שאישה בוחרת להשתתף בישיבה בסוכה יחד עם המשפחה, ולא מדובר במעשה שנעשה רק כדי "לצאת ידי חובה" של מישהו אחר.

לגבי שינה בסוכה, הדין דומה: אף שנשים אינן מחויבות לישון בסוכה, אם הן ישנות בה - הן מקיימות בכך מצווה. אישה שמעוניינת לישון בסוכה יכולה לעשות זאת, ובלבד שתקפיד על כללי צניעות ותהיה בחברת בעלה ובניה בלבד. כך שגם בעניין הזה, האפשרות פתוחה למי שרוצה, בלי לחייב אף אחת שלא נוח לה עם זה.

לברך או לא לברך - תלוי במנהג

שאלה מעניינת נוספת נוגעת לברכה. כשגבר יושב בסוכה, הוא מברך "לישב בסוכה". מה קורה כשאישה יושבת בסוכה מרצונה, בלי חובה? כאן יש הבדל בין המנהגים: למנהג אשכנז, וגם אצל חלק ממשפחות עדות המזרח, נשים כן מברכות כמו הגברים "לישב בסוכה". לעומת זאת, למנהג רוב יוצאות ספרד, מכיוון שאינן חייבות לשבת בסוכה מעיקר הדין, נהוג שלא לברך על הישיבה בה. מי שאינן בטוחות מה המנהג הנכון עבורן, כדאי שיבררו לפי המסורת המשפחתית והעדתית שלהן.

בסופו של דבר, הפטור של נשים ממצוות הסוכה אינו סימן לכך שהמצווה פחות שייכת להן, אלא ביטוי לאיזון הלכתי עדין בין חובה לרצון. רבים ורבות ממשיכים לראות בסוכה מקום של חמימות משפחתית, של ישיבה יחד סביב שולחן החג, ושל זכר לענני הכבוד שליוו את עם ישראל במדבר - גם כשאין עליהם חובה פורמלית לעשות זאת. וכשיושבים יחד בסוכה, בין אם מתוך חובה ובין אם מתוך רצון, זו הזדמנות נפלאה גם לפתוח ספר תהילים ולומר כמה פרקים לזכות בני המשפחה, לבריאות ולפרנסה טובה, ולזכות כל מי שזקוק לישועה בימים הטובים האלה.