החטופה בת ה-16: "הנעורים שלי נגמרו בגלל מפלצות"

לא שוכחים את מי שאוהבים. תיקון הנפטרים הגדול ביום הילולת האור החיים הקדוש - לחצו כאן למסירת שמות יקיריכם >>

"אני כותכת את זה בבכי. התחלתי את השנה כל כך טוב, הייתה לי שמחת חיים ואנרגיות מטורפות. יום בהיר אחד נחטפתי, במשך חודשיים הייתי בגיהנום".

כך כותבת בכאב סהר קלדרון.

קלדרון בת ה-16 היתה חטופה בשבי החמאס. לשם היא נחטפה יחד אחיה הקטן ואביה. היא ואחיה שוחררו, אך אביה נותר שם עדיין.

"זה נשמע למישהו הגיוני שנחטפתי מהבית שלי?", שאלה. "שאני צריכה לפחד פחד מוות כי מחבל בוהה בי בפרצוף של רצח כשאני מנסה להירדם? אני נערה בת 16 שהילדות והנעורים שלה נגמרו בגלל מפלצות. הטראומה תמיד תהיה חלק ממני".

עוד אמרה:

"אבא שלי עדיין נמצא שם, בזוועות. אני מתחננת, תעשו הכל כדי להחזיר את אבא שלי. מגיע לנו את אבא שלנו בחזרה".

בראיון עיתון "ניו יורק טיימס" אמרה:

"ראיתי את הכול ורק חשבתי - איך זה קרה? אני יושבת בשיחים ומתפללת ומקווה שהם לא יגיעו אלינו.

"האופנוע נסע דרך השדות והיו אלפי מחבלים, אנשים, אזרחים עזתים, טרקטורים, טנדרים, דברים מהבתים שלנו. ראיתי הרבה ילדים קטנים ואימהות מעזה. ואנשים שבאים כדי להכות אותנו. כשחצינו לעזה, מעולם לא הרגשתי פחד כזה. זה היה פחד מוות".

עוד היא מספרת על רגעי האימה"

"לא ידעתי כמה חטופים יש. חשבתי שזה רק אני והאנשים שהיו איתי. לא ידעתי מי חי ומי מת. חשבתי ששכחו אותי. זה חוסר אונים מוחלט. מי שנמצא בשבי לא יודע שום דבר על מה שקורה בחוץ. התנאים היו ממש-ממש קשים. הייתי רעבה, אנשים שם היו רעבים כל הזמן ואי אפשר היה לעשות משהו בנוגע לזה".

על יום שיחרורה היא משתפת:

"אמרו לי שאני חוזרת לישראל שעה לפני. הייתי בטוחה שהם משקרים עד שבאו לקחת אותי. נלקחנו לטנדר לבן ואז פגשתי את אח שלי. הייתי כל כך שמחה לראות אותו. התחלתי לבכות. ואז אמרתי לעצמי - לפחות יש לי אותו".