האם העיתונאית השכולה מספרת על בנה שנפל: "זו הזכות שלו"

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

"ככל שעוברים הימים אנחנו מבינים איזה יום של גבורה זה היה. איך העם שלנו נעזר בגבורה, בכל מקום שהיו בו אזרחים, חיילים, מי שהיה קפץ אל האש, גם הבן שלי. הוא היה חדור מאוד, נחוש מאוד ועם זאת רגוע מאוד".

כך מתחילה שיחתה המצמררת של העיתונאית עפרה לקס אשר בנה נפל ביום שמחת תורה.

בשיחה עם העיתונאית אמילי עמרוסי היא מספרת:

"כשהם נכנסים לבארי המשימה שלהם הייתה למשוך את האש אליהם ולחתור למגע. הם הלכו להציל אזרחים, וידעו שחיי האזרחים קודמים להם. פשוט קופצים להציל את עם ישראל, והבן שלי בתוכם. הוא היה חלק מעם שלם שפשוט הלך להציל את האחים שלו. זו הייתה שירת חייו.

"נווה כבר לפני הרבה זמן אמר קודם לחברים שלו 'אם אני מת, תגידו עליי רק דברים רעים', הוא באמת היה מן שטותניק. זה היה הבחור - מלא שטויות, מלא שמחת חיים, מלא כיף. אמרת את המושג החמצה - אני ממש משתדלת לא להסתכל על זה. אני לא מתחפרת בזה. נווה הספיק הרבה מאוד, וזה לא חצי כוס מלאה, זו הכוס המלאה שלו".

על הנסיון באמונה במצס קשה כזה, היא אומרת:

"כשאומרים ה' נתן ה' לקח, אז קודם כל ה' נתן. הוא לא בזבז זמן. הוא הספיק נורא לחיות ולשמוח, וגם לקרוא המון ולטייל המון, להדריך ולהתנדב. אז אני מסתכלת על מה שהוא עשה. זו העת שלו, לכל אדם יש את העת שלו".

כשבמקשים מלקס אמירות מחזקות בתקופה זו, היא מסרבת:

"אני מסרבת לקחת את התפקיד הזה. לחזק אנשים, כשמגדירים לי לחזק זה מאוד קשה לי. אני לא מנסה לחזק. אני לא אומרת שלא תבכו על נווה, גם אני בוכה עליו והמון דברים מזכירים לי אותו, אבל אני משתדלת מאוד להסתכל על דברים מזווית אחרת.

"אני אגיד לך. היה מחדל מאוד גדול. היה לי קשה כשאמרו שלא היה צה"ל. כי כוחות מסוימים היו, התייצבו, חתרו למגע וחיפשו מחבלים. אני כרגע לא עסוקה בלהתווכח עם אנשים על מה שהם הרגישו, אני מסתכלת על הבן שלי, שגם חברים שלו אמרו שהוא היה עושה זאת שוב, שזו הזכות שלו. הוא היה מאוד מחובר לארץ ישראל ולעם ישראל".