שבת הגדול: כל מה שחשוב לדעת

שבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול" – מפני הנס שנעשה בו

03/08/19 | ב' אב התשע"ט

תזכורת יומית למייל

שלח לחבר

הדפסה

תהילים

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

שבת הגדול

שבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול" – מפני הנס שנעשה בו
מנהג להתאסף ברוב עם בבתי כנסיות, לשמוע דרשות רבני ישראל בשבת הגדול, בכל מקום ומקום. ועל הרבנים להורות לעם את הדרך אשר ילכו בה, בדיני פסח והלכותיו המרובים, ועריכת הסדר כמשפטו, לדעת מה יעשה ישראל, וירחיבו את הדיבור גם באגדה בסיפור יציאת מצרים ופירושי ההגדה של ליל פסח להזכיר גבורות ה' עזו ונפלאותיו, וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, אשריו בעולם הזה וטוב לו לעולם הבא

יש נוהגים לומר אחר התפלה איש לרעהו ''שבת הגדול שלום'' או ''שבת הגדול מבורך'', ומנהג יפה הוא.
ידוע שמליל הסדר מתברכת כל השנה גם ברוחניות וגם בגשמיות. יום השבת מברך את כל השבוע - "כי היא מקור הברכה" ומכיוון שהשבת שלפני ליל הסדר היא הנותנת לו את הכוח האדיר לברך את כל השנה נקראת היא: "שבת הגדול" על שם הכוח הגדול שמעניקה השבת הזו לליל הסדר
הדבר היה בשנת 2448 לבריאת העולם – השנה שבה יצאו עם ישראל ממצרים, בראש חודש ניסן המצרים כבר קיבלו תשע מכות ניסייות, ופרעה בכל זאת מסרב להוציא את עם ישראל ממצרים. ולא זו בלבד, אלא הוא גם שבר את המו"מ עם משה באזהרה: "ביום ראותך פניי – תמות"!... כלומר, אין מצב לחזור למשא ומתן. מיותר לציין, שהיהודים חשו במצרים כמהלכים על גחלים. כאמור, ביום חמישי – ראש חודש ניסן, משה ואהרון מקבלים ציווי מבורא העולם:"דַּבְּרוּ אֶל כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בֶּעָשֹׂר לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְיִקְחוּ לָהֶם אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת שֶׂה לַבָּיִת... וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם". משה ואהרון עושים את אשר נצטוו, ומפרסמים אצל כל היהודים את הציווי האלוקי – לקנות בתאריך י' לחודש ניסן שה קטן, ולשחוט אותו בתאריך י"ד ניסן בשעת בין הערבים.
למצרים, כידוע, הייתה תרבות אלילית מפותחת עד מאד, והם עבדו לכמה אלים עיקריים: לנהר הנילוס – כמקור החיים, לשמש – כמקור האור והחום, למלך – פרעה, וגם: לשֵׂה. כן, אותו בעל חיים קטן וחמוד, היה מקודש אצל המצרים כמקור אלוהי לעושר ופרנסה. [במצרים היה אסור לגעת לרעה בכבשים הקדושים, ועל כן הם סלדו מבני תרבויות אחרות שבהן היה הכבש משמש למאכל.
לאורך השנים בהן שלטו המצרים על היהודים, לא ההינו היהודים לשלוח יד בכבש המקודש למצרים. כעת, בהגיע הציווי המורה לכל בני ישראל לקחת כבש ולשחוט אותו, אחזה בהם מבוכה רבה: הרי זו סכנת מוות! מה יעשו המצרים כאשר יראו יהודי לוקח את ה'אל הקדוש' וישחטוהו ויאכלוהו?... כמה דם יישפך?!...
הגיע היום המיועד. יום שבת, י' בניסן. המוני יהודים יוצאים לשווקי הבהמות, ושבים משם כשבידי כל אחד כבש קטן בן כמה חדשים. לשאלת שכניהם המצרים, עונים היהודים בעוז: "אלוקינו ציווה אותנו לקנות היום כבש, לקשור אותו ברגלי המיטה, ולשחוט אותו בעוד ארבעה ימים"! השמועה פושטת במהירות הבזק בכל ארץ מצרים. גדודי מצרים זועמים נוהרים לחזות במראה המקומם – איך היהודים החצופים מעיזים לשלוח יד באל המצרי. ובני ישראל לא נרתעים. ממשיכים הם ללכת, כשעל פניהם מסיכת שלווה – אך ליבם מפרפר באימה... וה' שמר עליהם. המצרים זעמו, כעסו, התקוממו – אך איש מהם לא העז לעשות משהו. מישהו ממרום שלח פחד אל ליבם הקשוח של המצרים, והיה שיניהם קהות הם לא יכלו לעשות כלום. נס גלוי. הנס הזה התרחש, כאמור, בשבת שלפני חג הפסח – יציאת מצרים. ומאז ועד היום, נקראת השבת: "שבת הגדול", על שם הנס הגדול שעליו סיפרנו.