שבת

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

 
הגדרת המלאכה ותולדותיה
החורש שדה במחרשה, אפילו חרישה כלשהי, הריהו עובר על מלאכת חורש. והחופר בור בשדה, הריהו עובר על תולדת חורש, שאף זו פעולה של הכנה לזריעה או לנטיעת עץ. ואפילו חופר גומה קטנה, עובר איסור תורה, כיון שהכשיר בזה את הקרקע לזרוע בה גרעין קטן. [והחופר בבית, עובר על תולדת בונה, כדלהלן. ואם מותר לילדים לשחק בארגז חול, עיין להלן בדיני משחקים לילדים בשבת.] (שבת ד ל, לג) 


החופר ואינו צריך לגומה
אין החופר גומה עובר על איסור תורה, אלא כשחופר על מנת להשתמש בגומה, כגון לזרוע בה או לקלוע לתוכה גולות כמשחק הילדים, אבל אם אינו משתמש בה, אלא כל מטרתו לקחת את העפר לכסות בו משהו, עובר על איסור דרבנן. (שבת ד נז) 

 

והביאור בזה, כי כלל גדול בידינו: ''מלאכה שאין צריך לגופה, פטור מן התורה ואסור מדרבנן''. והיינו, שלא חייבה התורה את העושה מלאכה, אלא דוקא אם צריך ומתכוין לגופה - לתכליתה, כחופר גומה כדי להשתמש בגומה עצמה, אבל אם אינו צריך להשתמש בגומה אלא רק בעפרה, הרי זה אסור מדרבנן. וכן אמרו חז''ל (שבת עג ע''ב): ''החופר גומה בשבת ואינו צריך אלא לעפרה [ולא לגומה עצמה], פטור'' [אבל אסור מדרבנן]. (שבת ד נז, שבת ה רעז) 


גרירת חפצים כבדים בעפר
מותר לגרור על העפר שולחן, מיטה, כסא וספסל, אף כשהם כבדים ובודאי יהיה חריץ וגומה. כיון שאינו מתכוין לעשות חריץ. ואף שבודאי יהיה חריץ, מכל מקום מאחר ועשיית חריץ בדרך זו שלא על ידי מחרשה או כף, אסורה רק מדרבנן, הרי זה בגדר ''פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן'', ויבואר היטב להלן בהלכות בישול בשבת שפוסקים רבים מתירים כן. (שבת ד לג, לח) 


עגלת תינוק
מותר להוביל עגלת תינוק בעפר או בחול אף שמחמת כך נעשה חריץ. וכן מותר להוביל זקן או חולה בכסא גלגלים. כי מלבד הטעם הנ''ל בגרירת שולחן, יש טעם נוסף להתיר בעגלה, כי החריץ הנעשה מהילוך העגלה אינו על ידי חפירה, אלא העגלה כובשת ודורסת את העפר ונידוש תחתיה ונעשה מקומה נמוך, אבל אין העפר זז ממקומו (רש''י ביצה כג ע''ב). וכתב בספר חוט שני, שבתקופת החזון איש כשהוקמה העיר בני ברק, היו מצויים בתוכה הרבה שטחי חול, והיו נמנעים מלהוציא לרשות הרבים עגלות ילדים, משום שהעגלה עושה חריצים, אבל החזון איש הורה שאין בזה איסור, מפני שהעגלה כובשת ואינה חופרת. (שבת ד לו) 


טאטוא בעפר
המשווה [מחליק, מיישר] גומה או תל עפר בשדה, אפילו כל שהוא, עובר על איסור חופר שהוא תולדת חורש [ובבית משום איסור בונה]. לכן אסור לטאטא עפר, שמא ישווה אותו. על כן, חברים השובתים בשבת באוהל שהונח על גבי עפר, כמו שמצוי במירון בסמוך לקבר התנא האלהי רבי שמעון בר יוחאי, יזהרו בגמר הסעודה שלא לטאטא את המקום. (שבת ד מד) 


טאטוא ושטיפה בבית מרוצף
מותר לטאטא בית מרוצף, אבל אין להדיחו במים. [וכתב הבית יוסף: והחמירו שלא לשטוף במקום מרוצף מחשש שמא ישטוף במקום שאינו מרוצף, אבל בטאטוא שהוא נחוץ יותר, לא גזרו בו חכמים. (ועיין להלן בסוף החוברת שמותר להדיח את הריצפה על ידי גוי.)] ואמנם במקרה שהתלכלכה הרצפה מאוד, מותר לשפוך מעט מים בכוס על מקום הלכלוך, ולגורפם במגב גומי. וכן היה מעשה רב אצל מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט''א לפני כשלושים וחמש שנה, שהיתה ברית מילה לנכדו שיחיה בביתו בשבת בימי החורף הגשומים, ובאו קהל גדול לאחר התפילה כדי להשתתף בברית, ובצאתם היתה הרצפה מלוכלכת מאוד, והורה הרב שישפכו מים במקום הלכלוך, ויגרפו את המים. (שבת ד מד, מט) 


גולות. חמש אבנים.
אין לילדים לשחק גולות או חמש אבנים על גבי עפר, מחשש שמא יחפרו או ישוו את הגומות שבעפר. אבל על גבי קרקע מרוצפת, מותר. (ה''ע ד רמא. שבת ג קג, שבת ד נג, נד)