שבת

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הכנת צבע אדום למשכן
בהיות וציוונו ה' לכסות את המשכן בעורות של אַיִל [מין בהמה, ולא אַיָּל שהוא מין חיה] הצבועים בצבע אדום, לשם כך זרעו מיני צמחים ובישלום ועשו מהם צבע אדום. ולצורך קבלת הצמחים היו צריכים לחרוש, לזרוע, לקצור ועוד. (עיין שבת ה א, קו) 


הגדרת מלאכת זורע
הזורע זרעים או הנוטע אילן וכיוצא, הרי זה אסור מן התורה משום מלאכת זורע. (שבת ד א) 


השלכת גרעינים בגינה
לא ישליך זרעים בקרקע שירדו עליה גשמים, שכיון שהמקום לח יש חשש שיצמחו. לכן האוכלים אבטיח, ישימו לב שלא יפלו הגרעינים לגינה. (סימן שלו סעיף ד. שבת ד טז) 


פתיחת חלונות בסמוך לצמחים
זרעים ופרחים המונחים בבית על אדן החלון, מותר לפתוח את החלון כדי לאוורר את הבית ושיכנס אור, אף שהאויר הצח וקרני השמש גורמים להתפתחותם. אולם זרעים הנמצאים בחממות, לא יפתח את מכסה הזכוכית, כשכוונתו להוסיף בצמיחתם. (שבת ג ל, שבת ד כז) 


הזזת עציץ ממקום למקום
עציץ של עץ או חרס שיש בו צמחים ומונח על שולחן או מדף, אסור ליתנו על האדמה, כיון שעל ידי כך העציץ יונק מהאדמה, והרי הוא כזורע. וכן אם היה מונח על האדמה, אסור להניחו על השולחן, כי אז מפסיק את יניקתו, והרי הוא כתולש. ואף בעציץ שאינו נקוב [שאין נקב בתחתיתו] הדין כן, כי גם הוא יונק מעט כאשר הוא מונח על האדמה (סימן שלו סעיף ח). אולם אם העציץ מונח על קרקע מרוצפת, מותר להניחו על השולחן או להעבירו מהשולחן לרצפה, כיון שהרצפה מפסיקה ואינו יונק. והוא הדין בעציץ העשוי מזכוכית או מתכת ללא נקב, שמותר להעבירו ממקום למקום, כי אינו יונק מהאדמה. [וכל זה באופן שהעציץ אינו מוקצה, כגון עציץ של בשמים שרגיל להריח בהם]. (שבת ג ל, שבת ד סז) 


תולדות זורע - תלישת עלים וענפים
ריבוי עלים וענפים, גורם שחלק גדול מכוחו של העץ מתרכז בהם, וכתוצאה מכך מתמעט כח הפירות. לכן התולש עלים או ענפים, לבד ממה שעבר על מלאכת קוצר, עבר גם על תולדת זורע, כיון שמרבה את הכח לגידול הפירות. (שבת ד א) 


השקיה
המשקה גידולי אדמה או עציצים, במים או בשאר משקים, עובר על תולדת זורע, כיון שגורם להצמחתם, וכמבואר לעיל במבוא. אמנם מותר לשפוך יין על זרעים, לפי שהיין חזק ומקלקל את הזרעים. וכן מותר להטיל עליהם מי רגלים, מפני שהם עזים ומקלקלים אותם. (שבת ג ל. שבת ד ב, יג) 


ברז בגינה
האוכל בגינה או בדשא, לא יטול ידיו על הצמחיה. וכן לא ישתה מברז שעל הדשא, שהרי המים נשפכים עליו ומשקים אותו. (סימן שלו ס''ג. שבת ג כט, שבת ד ב) 


כיור שהמים נשפכים ממנו לגינה
כיור שהמים הנשפכים לתוכו זורמים דרך צינור ומגיעים לקרקע שיש בה צמחיה, מותר ליטול בו ידים או להדיח כלים בתוכו. 
ואף שבודאי יגיעו המים לצמחים ונמצא שמשקה אותם, מכל מקום אין זה מעשה ישיר אלא ''גרמא''. ואף שיש אוסרים גרמא מדרבנן, מכל מקום הרי זה ''פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן'' ויבואר היטב להלן בהלכות בישול בשבת שפוסקים רבים מתירים כן. וכל שכן שפעמים רבות אין הצמחים צריכים להשקיה זו. וכל שכן בקרקע שאינה שלו. אבל בהלכה הקודמת שנוטל ידיו על הצמחים, זה מעשה ישיר ולא גרמא, והוא ''פסיק רישיה דלא ניחא ליה באיסור תורה'', שאסרוהו חכמים. וכן פסקו הר צבי פראנק, הגרש''ז אוירבך, שמירת שבת כהלכתה, ועוד רבים. (שבת ג כט. שבת ד י, רפא. שבת ה קיח) 


טפטפות
מותר לכוון ביום שישי שעון שבת לטפטפות שישקו את האדמה בשבת. (א עז. שבת ה רעט) 


בשמים ושושנים במים
מותר לתת בשמים או פרחים ושושנים באגרטל עם מים, אף שעל ידי המים נפתחים הפרחים, ומותר אף לטלטל את האגרטל. ובני אשכנז מחמירים שלא לתת פרחים כשהם סגורים. וכתב המהריק''ש וחומרה יתירה היא, שדוקא חיטים ושעורים השרויים במים מצמיחים דבר חדש, אבל ורדים ופרחים, אף שנפתח הסתום, אין שם דבר שלא היה מצוי, ואין מי שחושש לזה בארצותינו. וכן כתב בספר שם חדש, ושכן המנהג ליקח בידם שושנים ופרחים ומנפחים בפיהם ועל ידי כך הם נפתחים, ולא מצאנו לשום פוסק שאוסר בנפיחת הפה, ומה לי שנפתחים בנפיחת הפה, מה לי על ידי נתינתם במים. וכן פסקו מרן החיד''א, פעולת צדיק, רבי יום טוב ישראל, נהר מצרים ועוד. (שבת ג כה, שבת ד כ)