הרב יצחק פנג'ר בסיפור מרגש ליום השואה

הייתי לפני יומיים ברמת אלחנן בבני ברק. הרבנית שם סיפרה כי הייתה בארצות הברית ופגשה יהודי מבוגר. בחו"ל, יש 'ברכת כהנים', גם בארץ יש 'ברכת כהנים' אבל בארץ נוהגים כל יום לברך 'ברכת כהנים'. יש כהנים, מברכים בתפילה בבוקר. בחו"ל, זה רק בחגים. אצל האשכנזים, רק בחגים.

בתפילה, איך שהגיעה ברכת כהנים,  יצא אחד המתפללים החוצה, כך הוא נוהג תמיד - יוצא החוצה. רב בית הכנסת שאל את המתפלל: "למה אתה יוצא החוצה בכל פעם שאנו מגיעים לברכת כהנים"?

והמתפלל השיב: "אני עברתי את אושוויץ, אני איבדתי את כל המשפחה שלי שם. היה לי חבר, שפסח אחד החלטנו לעשות אותו כמה שיותר כמו שצריך. השגנו קמח ואפינו שלוש מצות, והשגנו באופן פלאי גם יין. אספנו עוד כמה חברים והתחלנו ליל הסדר. התחלנו להגיד את ההגדה וקצין גרמני, יימח שמו וזכרו, נכנס.ותפס אותנו, הפליא בנו את מכותיו, עד שהוא שואל 'מי אשם"?, 'מי ארגן את זה'?. אף אחד לא רצה לדבר. הוא שאל שוב: 'מי ארגן את זה'?, ואז הוא תפס את החבר שלי, הצביע אליו ואמר: "אתה ארגנת את זה, נכון'?. החבר שלי לא ארגן את זה, ארגנו את זה כולנו. 'טוב, אז אני מוציא אותך להורג עכשיו' אמר הקצין, 'יש לך בקשה אחרונה, מה אתה רוצה?'. החבר שלי השיב: 'אני רוצה לדבר עם החברים שלי שתי דקות'. והקצין אישר: 'דבר'.

"החבר שלי הסתכל על החברים שלו, עלינו, והוא אמר 'חבר'ה, אני כהן. ואני מבקש לברך אתכם, זה הדבר האחרון'. הוא הרים את הידיים שלו, והתחיל להגיד את הפסוקים של ברכת כהנים: ' יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ: יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ: יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם:'. הקצין הוציא את האקדח וירה בו".

ממשיך המתפלל בסיפורו: "עברתי את השואה. ניצלתי. בשלב מסוים לא היה לי כוח לכלום. לא רציתי דת, לא רציתי שום דבר, ירד לי כל החשק מהכל. בכל פעם שבאתי לעשות משהו שידעתי שלא כדאי שאעשה אותו, פתאום הסצינה הזו הייתה קופצת לי לראש, אני רואה את החבר שלי מברך אותנו, ואומר לעצמי 'לא, לא, לא', וזה מה שהחזיק אותי והיום ברוך השם יש לי ילדים ונכדים ונינים, ואני זוקף את זה לזכות החבר הזה".

"למה אני יוצא בברכת כהנים"? סיים המתפלל את סיפורו, "כי איך שמתחילה ברכת כהנים, אני פורץ בבכי כזה, שאני לא יכול להחזיק את עצמי, אז אני יוצא החוצה שלא יראו אותי. החבר שלי, לא היה יודע בחיים שהמעשה שלו כל כך השפיע עלי".

הרב פנגר מסיים את דבריו לאחר הסיפור:"אני אומר את זה לעצמנו, כל אחד, המעשים שלנו משפיעים. משפיעים על עצמנו, משפיעים על אחרים. אז נשתדל לזרוע זרעים של  שמחה. עם מילה טובה, עם הערכה, עם חיוך לשני אפילו. אתם לא יכולים להבין עד כמה הדבר הזה חשוב".