איך מתכוננים לראש השנה שחל בשבת ומתי מכינים את הסימנים?

ראש השנה שחל בשבת - מה זה אומר לגבינו ומה התחדש השנה בחג עקב הקורונה, מתי מכינים את הסימנים והאם מותר לשמוע סליחות בשידור חי. הרב יצחק יעקב פוקס שליט''א בדפי סיכום מיוחדים של כל ההלכות החשובות לראש השנה תשפ''א

10/09/20 | כ"א אלול התש"פ

יש לנו 2 קבוצות ווטסאפ מרכזיות במוקד תהילים ארצי. הצטרפו לאחת מהן לפחות בלחיצה: קבוצות פרק תהילים יומי + קבוצות הסגולה/התפילה היומית

השנה יחול יום טוב ראשון של ראש השנה ביום שבת. לחג שחל בשבת ישנן הלכות שונות ומנהגים מיוחדים. השנה, עקב נגיף הקורונה, התווספו גם כמה פסקי הלכה חדשים שחשוב לדעת טרם התקדש החג. להלן עיקרי ההלכות והמנהגים החשובים כפי שכתב הרב יצחק יעקב פוקס שליט''א, לקראת ראש השנה תשפ''א:

 

הרב יצחק יעקב פוקס שליט"א

שנת תשפ"א – תשרה שכינה פתח אוהלנו

שומר דלתות ישראל יגן ויציל כל בית בישראל מכל נגע, מחלה ומגיפה, ויכתבנו ויחתמנו לשנת חיים טובים בבריאות שלימה, ושפע ברכה והצלחה בכל העניינים לנו ולכל ישראל

הולכת ומסתיימת, תש"פ, והולכת וקרבה, השנה הבאה עלינו לטובה – תשפ"א.

תחילתה של תשפ"א – ביום שבת קודש, ובעקבות ראש השנה, אף יום ראשון של חג הסוכות וחג שמיני עצרת – שהוא "שמחת תורה" [בארץ ישראל] – חלים בשבת, על כן, אין תוקעים בשופר ואין נאמר ה"תשליך" ביום ראשון של ראש השנה, בני אשכנז אינם אומרים בו "אבינו מלכנו" ולא י"ג מדות בפתיחת הארון, המעבר ליום ב' דראש השנה, יהיה באמצעות "יקנה"ז". ביום ראשון של סוכות – אין נוטלים לולב. וב"שמחת תורה", במקום שאין עירוב וכל שאינם סומכים על העירוב, יכינו ויוליכו את ספרי התורה, ה"דגלים" הפעקלא'ך וה"קידושים" למקומם קודם כניסת החג שבשבת.

בדפים שלפניכם סיכום מיוחד של נושאים שונים הרלוונטיים לשנה זו הבעל"ט, ובינהם: אמירת סליחות ביחידות בעידן ה"קורונה", התרת נדרים בשידור ישיר, 'קובע מקום לתפילתו' בתפילות ציבוריות בשטחים פתוחים, הכנת הסימנים לערב ראש השנה לפני שבת קודש, ועוד:

 

תקיעת שופר 

מנהג בני אשכנז, לתקוע בשופר בכל בוקר מא' אלול ואילך, עד ערב ראש השנה [ולא עד בכלל] (רמ"א תקפ"א ומשנ"ב, ג). והמנהג ברוב המקומות, לתקוע תשר"ת, ויש נוהגים לתקוע ביום ר"ח תשר"ת תש"ת תר"ת שעיקר התקנה הייתה בראש חודש, שיידעו מתי עלה משה להר (תשובות והנהגות ג, קל"ג). 

בני ספרד תוקעים באמירת הסליחות. לא תקעו לאחר תפילת שחרית - יש שכתב, שיתקעו לאחר מנחה (שו"ת אגרות משה או"ח ד, כ"א). המתפלל ביחידות [בעידן ה"קורונה" ר"ל] -אין צריך לתקוע (שו"ת צי"א י"ב, מ"ח ודעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל). 

 

אמירת ה"סליחות" 

 

בני ספרד נוהגים לומר סליחות, מלמחרת ראש חודש אלול ועד לערב יום כפור. כנגד 40 הימים שבהם עלה משה רבנו להר סיני, לבקש "סלח נא לעוון העם הזה כגודל חסדיך", וענה לו הקב"ה ביום הכפורים, כפי שמקווים גם אנו שייאמר לכולנו: "ויאמר ד' סלחתי כדבריך" (שו"ע תקפ"א, א וכה"ח, ט"ו), בעת אמירת הקהל י"ג מידות של רחמים, תוקעים בני ספרד בשופר, ואף התוקע כשמסיים תקיעתו, מזדרז הוא להצטרף לאומרן יחד עם הקהל, כדין, בטרם סיימו הקהל את אמירתן (שו"ת תורה לשמה, א, ס"ד וצ"ו). אכן, הגאון רב"צ אבא שאול זצ"ל אמר לי: "התוקע גם כן, יאמרן תחילה בזריזות, ורק לאחר מכן יתקע". 

בני אשכנז אומרים סליחות, לפחות ארבעה ימים לפני ראש השנה - כנגד 4 ימים בהם בודקים את הקורבן ממומים לפני הקרבתו, כן, גם אנו בודקים עצמנו 4 ימים מן המומים לקראת יום הדין. ומתחילים תמיד ממוצאי שבת - "במוצאי מנוחה קידמנוך תחילה, הט אוזניך ממרום, לשמוע אל הרינה ואל התפילה" (רמ"א ומשנ"ב שם). 

השנה לקראת תשפ"א יאמרו בני אשכנז סליחות במשך 6 ימים ממוצאי ש"ק "נצבים וילך" אור לכ"ד אלול. הערה: נהוג, לעמוד בעת אמירת הסליחות, קשה לעמוד - יעמוד, בעת אמירת י"ג מידות (א"ר וקיצור השל"ה). 

זמן אמירת ה"סליחות" מלאחר חצות הלילה - (תחילת אלול 41:12 ערב ראש השנה 33:12 (ועד השקיעה למחרת - (תחילת אלול 18:19 ערב ראש השנה 46:18 (ואין לאומרן קודם חצות... אלא בליל יוה"כ (משנ"ב תקס"ה, י"ב). אלא אם כן, בשעת הדחק, כהוראת שעה (שו"ת אגרות משה או"ח ב, ק"ה). 

ומלאחר חצות לילה ועד נץ החמה - הזמן המעולה לאמירתן, אכן, כיום, יש המקיימים "ישראל קדושים השכימו לסליחות" ויש מקיימים "שמע זעקתם בעוד ליל בעמדם לפניך בלילות" לאחר חצות הלילה, וכל לבבות דורש ד'. 

 

אמירת סליחות ביחידות בעידן ה"קורונה" 

 

האומרים סליחות ביחידות, ידלגו על אמירת י"ג מדות של רחמים, שאינן נאמרות אלא בציבור, וידלגו גם על המילים: "א-ל ארך וכו' ו"וזכור לנו היום וכו' (מ"ב תקס"ה, יב-יג) ומותר לאומרם כקורא בתורה" בטעמי המקרא, (ואז יש לסיים את הפסוק, עד "ועל רבעים" - כה"ח שם). כמו כן, אין לומר ביחידות קטעים הנאמרים בארמית, משום שהמלאכים אינם מבינים שפה זו, ויש בכך משום יוהרה, שנראה כאלו אינו זקוק להמלצת מלאכי רחמים, משרתי עליון, שיחלו נא פני א-ל במיטב הגיון על כן, יחיד, אינו אומר: "בריך שמיה", ו"יחיד המתפלל בביתו, לא יאמר שום יקום פורקן" (משנ"ב ק"א, י"ט). ובשו"ת הר צבי או"ח א, ס"ד תמה על האומרים ביחידות, אפילו רק את יקום פורקן הראשון. 

השומע אמירת סליחות בציבור, בשידור ישיר או דרך פלאפון (כשר) בזמן אמת (לא בהקלטה), רשאי לומר איתם, מילה במילה "ד' ד' א-ל רחום וגו'" ובתנאי שהוא במקום נקי. משום שאין זה כלשמוע קריאת מגילת אסתר או הבדלה או ברכת תפילת הדרך, על מנת לצאת ידי חובה, שאין יוצאים ידי חובה בשמיעתם דרך רדיו טלפון או שידור ישיר, שהרי "יציאה ידי חובה" אפשרית אך ורק כששומעים את קולו המקורי של הקורא או המברך, אבל כאן אין יציאה ידי חובה, אלא הצטרפות לציבור, שאומרים כעת דברים בקדושה, כשם שעונים לקדיש ולקדושה ולסתם ברכה (שלא על מנת לצאת בה), דרך רמקול, טלפון, רדיו וכדומה.(ראה שו"ת יחו"ד ב, ס"ח). 

 

תענית ערב ר"ה 

 

יש נוהגים להתענות בערב ר"ה (שו"ע תקפ"א, ב). עכ"פ עד חצות היום (12:33) ואין צורך בקבלה ביום שלפניו ולא בהשלמה עד השקיעה, אלא לבריא - עד "פלג המנחה" 17:24 ולחלוש - עד מנחה גדולה 13:04 (משנ"ב תקי"ב, י). ולדעת הרמ"א יחיד אומר "עננו" במנחה, כשעדיין צם (משנ"ב תקס"ב, י). ובמשנ"ב תקפ"א, ט"ז: שאף נער שהגיע ליג ונערה שהגיעה ליב – מתענים... וכיום לא נהגו בזה הבנות והנשים ואף לא כל האנשים. ובהרגשת אפילו קצת חולי - אין מתענים (מט"א, ל"ח). ובויקרא רבה פרשה ל ובמדרש תנחומא, אמור: "בשכר תענית זו, נמחלים שליש מעוונותיו של אדם". 

 

התרת נדרים 

 

אחרי תפילת שחרית עושים "התרת נדרים" (ואף שאפשר לעשותה כל היום, לכתחילה יעשו קודם חצות היום 12:33 - סידור בעל שו"ע הרב) והיינו, לנדרים שנשכחו, (אבל שזכורים, צריך לפרטם בשעת ההתרה – שו"ע יו"ד רכ"ח, יד) שמא נדרנו במשך השנה וקיבלנו על עצמנו הנהגות של מצוה, ולא אמרנו "בלי נדר" ולא קיימנו, ואיך נעמוד לפני הבורא וניחשב חלילה כ"דובר שקרים לא יכון לנגד עיני".

נשים נהגו לסמוך על אמירת "כל נדרי" בליל יום כפור (הליכות שלמה, מועדים, ר"ה). ואישה נשואה יכולה למנות את בעלה כשליח לבקש להתיר גם את נדריה, שאשתו כגופו (ש"ך יו"ד רל"ד, ג). ותאמר לבעלה בשעת מינויו לשלוחה "אני מתחרטת על כל נדרים ושבועות וחרמות וכו' ואתה תהיה שלוחי לפני בית דין, להתיר לי הנזכר" והבעל אומר בפני המתירים: "שנדרנו ושנשבענו אני ואשתי וכו'' ובית הדין יאמרו: "הכול מותרים לכם וכו'" – שו"ת רב פעלים או"ח ד, לד. ובקהילות ספרד באות הנשים והבנות לעזרת הנשים של בית הכנסת, ועושים להן התרה. כמו כן, יש מבנות ונשות אשכנז שמתאספות בבית אחת מהן, ועושים להן התרה. 

 

הכנות לקראת החג 

 

א. נוהגים להסתפר, לקצוץ ציפורניים ולהתרחץ לקראת החג – להראות שאנו בטוחים בחסדו, שייצא לצדק דיננו (א"ר ומט"א תקפא עפ"י הטור) ונהגו הגברים לטבול במקווה בהגיעה שעה שלפני חצות היום - לקדושת היום (רמ"א תרכה מט"א, נ"ג ובמשנ"ב תקפ"א, כ"ו ונוהג כצאן יוסף עמ' רס"ד). וכדברי אלף המגן ש"עיקר טבילה זו אחר שעה חמישית, שאז מתחילה להתנוצץ קדושת היום, ותהיה מגמת פניו לרחוץ ולהיטהר לכבוד היום ולהשליך מעליו כל זוהמתו". 

 

ב. נערכים לקראת חמש סעודות: ביום הראשון - 3 ובשני - 2 .יש להכין כ 10" לחם משנה". בפרט לנוהגים לקיים כל סעודה "על שני לחם יבצעו תמימים" (הגר"א). נהגו באירופה וצפון אפריקה להכין חלות עגולות לר"ה: א. עיגול מרמז אין סוף אריכות ימים ושנים ושתימשך מלכותו. ב. רמז בחלה העגולה ל"ויתנו לך כתר מלוכה" (ראה חת"ס ב"תורת משה" בליקוטי ר"ה) 

 

ג. יש לכוון את כל המכשירים החשמליים למצב סטטי למשך יומיים, יש לפתוח שקיות חלב, אריזות, קופסאות שימורים, להפריד מעדנים, "שלוקים" ולהכין פקעל'ך לקטנים קשורים בגומייה ולא בסגר מתפתל (קושר – מתיר) עדיף לציידם ביום השני, לקראת התקיעות בחטיפים שאינם מרעישים כגון במבה, מרשמלו וכדומה כדי לאפשר לציבור לשמוע תקיעות כדין, המעוניינים לקפל מפיות נייר בצורות מיוחדות עליהם להכינם לשני הימים מלפני החג. שבשבת וביום טוב יש בזה משום בנין (שו"ת שבט הלוי ה, ל"ו). 

הערה: מנהג לפרוע חובות הנדרים והנדבות ומה שחייבים לצדקות בערב ראש השנה – מנהג וורמיזא עמ' קנ"ד. ומנהג כמה חסידים ואנשי מעשה לקנות סכין חדשה לקראת ר"ה (ולחדד הסכינים שבבית) כסגולה לפרנסה טובה לכל השנה – מנהגי מהרי"ו, תקכ"ז וספר סגולת ישראל. 

 

הכנת הנרות 

 

לפנינו שתי הדלקות הנר. ואף שיש הנוהגות ביו"ט להסתפק בשני נרות, השנה, שתחילת ראש השנה בשבת קודש, ראוי להדליק גם בלילה השני, אותו מספר נרות שהדליקו לקראת שבת, שלא להראות כ"מורידים בקודש".

המדליקות בנרות ממש, תדבקנה הנרות גם ליום הבא, שאסור להמיס נר ביו"ט, לא הדביקו ללילה השני, בלילה השני לקראת ההדלקה, מותר לנקות שאריות הנרות שנדבקו בפמוטים בהדלקת השבת, אבל לא בעזרת מים חמים אלא בעזרת כלי שאינו מוקצה, ויניחו הנרות החדשים, בעזרת פיסות נייר אלומיניום שהוכנו מערב ר"ה המדליקות בפתיל צף, אף שיש מתירים להשחילו ביו"ט (בנין חד-פעמי ההולך לאיבוד) לכתחילה עדיף להכינו מראש.

המדליקות בנריות המונחות בכוסות זכוכית, יש לטפטף מעט שמן או מים לפני הנחת הנרית הראשונה כדי שלא יידבק עיגול המתכת לתחתית הכוסית (מכל מקום אפשרי להוציאו בכלי כנ"ל) המדליקות בפתילות – מותר להחליף הפתילה בלילה השני, אך לא לחתכה ביו"ט. וכהכרעת המשנ"ב, תק"א אם לא הבהבו וכיבו את הפתילה לפני היום הראשון אין להדליק בפתילה זו בלילה השני (כיון שהתברר ששבת הכינה ליום טוב), אלא יש להפוך את הפתילה לצידה השני או להחליפה.

יש להכין נר נשמה – כמקור אש (במידה ולא משאירים אש בכיריים) ורצוי של 48 שעות. לא היה אלא של 24 שעות, ספק אם מותר להעביר ממנו במוצאי שבת, בטרם כבה ולהדליק נר נשמה אחר, רק בשביל שיהא מקור אש. כיון שהעברת אש הותרה ביו"ט רק לצורך בישול, מאור וחימום בלבד. 

 

לקראת כניסת החג 

 

"האישה צריכה להיות זריזה ולהחליף הבגדים מבעוד יום ולהכין הנרות ולסדר מקום הסעודה ולערוך השולחן ולכסותו במפה יפה מבעוד יום, כדי שיימצא הכול מוכן ומתוקן בכניסת הלילה והוא לסימן טוב לכל השנה" (כף החיים תקפ"ג, א). 

 

השנה, שחל יום א של ר"ה בשבת, יש לקלף לברור לנקות ולחתוך את כל הפירות הירקות התמרים והרימונים הנאכלים לסימן טוב בליל ר"ה, טרם כניסת השבת, שהרי בשונה מיום טוב שחל בחול, שהותר לקלוף ירקות ופירות אפילו במקלף [ידני],מותר לקצוץ ירק דק דק, וכל שייפוג טעמו אם ייטחן לפני החג [כגון בצל, שום, בננות, תפוחי עץ, חזרת וכדומה, מותר לטחון ביום טוב אף בעזרת כלי המיוחד לכך [קוצץ ידני, מגררת ("פומפיה") כותש שום או מועך פיר"ה]. וביום טוב כשיש קצת פסולת בין האוכל (גלעין תמר בין חתיכות הפרי, מעט מהקרום הצהוב שבין גרגרי הרימון) – מותר להוציא הפסולת, כל שהדבר ימהר יותר את האכילה. אבל בשבת קודש - כל זה אסור. 

 

כניסת החג 

 

הדלקת הנרות בליל ר"ה: בירושלים – 18:05 ובאזור המרכז - 18:20 .בצפון - 18:13 ובדרום - 18:25 

 

בהדלקת הנר מברכים "להדליק נר של שבת ויום טוב" (מנהג שו"ע הרב – "להדליק נר של יום הזיכרון") בנות אשכנז ובנות ספרד עפ"י הבן איש חי , מברכות גם כן שהחיינו על הנר. אמנם לדעת הגר"ע יוסף זצ"ל לא תברך אישה שהחיינו בהדלקה אלא תצא בקידוש.

אישה המקדשת לעצמה, לא תברך שהחיינו בהדלקה, אלא בקידוש בלבד (לוח א"י). הטועה, וברכה על הנרות, רק "להדליק נר של שבת" - יצאה ידי חובה, ש"יו"ט איקרי שבת" הזכירה רק "של יום טוב", אם לא זכרה ששבת היום, וטרם הגיע זמן ה"שקיעה" 18:45 - תדליק עוד נר או שניים, ותברך שוב כהוגן "להדליק נר של שבת ויום טוב". אבל, זכרה ששבת היום, אלא שנכשלה בלשונה - אם טרם הגיעה "שקיעה", תכסה עיניה ותברך שוב על הנרות שדולקים כבר (שו"ת 13 התעוררות תשובה א, קי"ד ושו"ת מהר"ם בריסק ב, מ"ד). ויש אומרים, שאם כבר קיבלה עליה בוודאות שבת - לא תברך שנית (ראה ספר שש"כ פרק מ"ה הערה ס"ז). 

 

קבלת שבת 

 

מזמור "הודו וגו' " קודם קבלת שבת: תיקן הבעש"ט זי"ע לומר בפניא דמעלי שבתא "הודו לד' יאמרו גאולי וגו' " (מאור עיניים פ' בשלח). חל יום טוב בשבת - אין אומרים אותו (סידור הרב שו"ע אלף המגן תרכ"ד מ"ח ודרכי חיים ושלום תקפ"ב). "לכה דודי": האומרים בקבלת שבת "לכה דודי" אין אומרים בראש השנה בקטע בואי בשלום וכו' "בשמחה" ובצהלה ( מט"א תקפ"ב, ב). ויש שאינם משנים את הנוסח מכל יו"ט שחל בשבת (מנהגי בעלזא, שכן מוהר"א זי"ע אמר "בשמחה" בין בר"ה בין ביו"כ). 

 

תפילת ערבית 

 

יש נוהגים: להתפלל תפילות עמידה בראש השנה ויום הכפורים בכריעה ובכפיפה כמו במודים (שו"ע תקפב,ד), והנוהגים כן צריכים להזדקף באמירת השם, ובהגיעם למלך עוזר וכו' כדי לכרוע בחתימת מגן אברהם וכו' (מטה אפרים שם, יא). וטוב יותר להתפלל בגוף זקוף ובלב כפוף ובדמעות (קיצור שו"ע קכט ,ב וחיי אדם קלט, א)

יש נוהגים: להגביה הקול מעט בתפילות עמידה בר"ה ויוה"כ לעורר הכוונה ומפני שיש בידי כולם מחזורים ולא יתבלבלו (שו"ע שם, ט וק"א, ג) ומכל מקום, אין להגביה הקול מדי, וטוב יותר להתפלל בלחש כמו כל השנה, שעפ"י הקבלה אין להגביה הקול כלל (מג"א קא,ב שע"ת תקפב, ו בשם הזוה"ק והאריז"ל). נוסח "מי כמוך וכו' " רבים נוהגים על פי כתבי הארי"ל לומר בנוסח התפילה בשחרית מנחה וערבית: "מי כמוך אב הרחמן וכו', ובתפילת מוסף ומנחה של שבת - "אב הרחמים" (שער הכוונות בכה"ח תקפ"ד,ל"ד עפ"י הסוד). 

 

בכי בראש השנה 

 

לעניין הבכי בימי ראש השנה: לדעת האריז"ל, מי שאינו בוכה בימים אלו נפשו אינה מתוקנת כראוי (באה"ט תקפ"ד, ג), ובמגן האלף ש"זה מראה על קושי הלב ורוע תכונות הנפש"... ולדעת החיד"א ושד"ח יעשה לפחות קול של בכי... מכל מקום, יהיה הבכי, בכי של רוממות וכיסופין, אבל לא בכי של חרטה צער ועצב (מטה אפרים תקפ"ד, כ"ח). 

והובא בשם האריז"ל שהמרגיש לפתע, במהלך ימי ר"ה, התרגשות גואה וגוברת, עד שעיניו מוצפות בדמעות, בידוע שבאותה שעה הוא נידון.... מאידך, לדעת הגר"א ב"מעשה רב" אין לבכות בר"ה, כדברי הנביאים בנחמיה ח, ט-י: "היום קדוש הוא, אל תתאבלו ואל תבכו, לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים, ואל תעצבו, כי חדוות ד' היא מעוזכם".... יש מבארים (ביניהם הגר"מ שטרנבוך שליט"א, נין ונכד להגר"א), שאין סתירה בין דברי האריז"ל לבין דברי הגר"א, בשעת התפילות והתקיעות - לכל הדעות מותר לבכות בראש השנה כנאמר "ודמעתה על לחייה" "והיא בוכה",...(חנה) אבל מחוץ לשעת התפילה והתקיעות - יש להשתדל מאד להיות בשמחה, כי הוא יום המלכת המלך, וסימן טוב לכל השנה, להיות בביטחון, בשמחה ובטוב לבב. 

 

סעודת ליל החג 

 

"שלום עליכם" - יום טוב שחל בשבת, באלף המגן תקפ"ג, א וכן מנהג צאנז (בשו"ת דברי יציב) - שאין אומרים "שלום עליכם" שלא להיראות כאילו מזלזלים ביום טוב. שצריכים למלאכים שיברכונו, והרי כבר ביקשנו: "והשיאנו ד' אלוקינו, את ברכת מועדיך לחיים ולשלום וכו'" והגרי"ש אלישיב זצ"ל אמר: "וכי ביום טוב המלאכים לא באים".

קידוש - לפני הקידוש, היה נוהג מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל להזהיר לנשים שברכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות, שלא תענינה "אמן" על "שהחיינו" שבקידוש, ובדיעבד, אם ענו - אינו הפסק (מנחת שלמה תניינא, ס), ויש שפסקו, שאף לכתחילה, יכולות לענות (שו"ת אגרות משה או"ח ד, ק"א). מכל מקום, מי שענתה אמן, נכון שלא תשתה מכוס הקידוש, מפני שהפסיקה באמן בין הגפן לשתייה (שו"ת הר צבי או"ח נד שו"ת שבט הלוי ח"ג או"ח סט וחזון עובדיה עמ' קל"ג) ויש שכתבו, שתעשה איזה הפסק ותברך הגפן לפני שתייתה (לוח דבר יום ביומו). ואשה המברכת בכל קידוש הגפן לעצמה לפני שתייתה, לכל הדעות עונה אמן שוב על ה"שהחיינו" שבקידוש.

טעות בקידוש - בליל ר"ה שחל בשבת המקדש בטעות "קידוש של שבת" ולא הזכיר יום הזיכרון, או להיפך, שקידש של "יום הזיכרון" ולא הזכיר שבת, אפילו חתם "מקדש ישראל השבת ויום הזיכרון" - לא יצא ידי חובה, ויחזור לקדש כראוי (משנ"ב תפ"ז, ב). ואם שתה כבר מהיין, ימזוג כוס נוספת, ואם לא היה בדעתו כשבירך על היין, לשתות עוד יין בתוך הסעודה - יחזור ויברך גם כן "בורא פרי הגפן". שכח רק לומר "ויכולו" - אינו מעכב ויאמרנו תוך כדי הסעודה על כוס יין (משנ"ב בשם רע"א, מ"ה). חזר וקידש רק את ששכח [של ר"ה בלבד או של שבת בלבד] נחלקו הדעות אם יצא (ראה מט"א תקפ"ב, כ"א מחזיק ברכה לחיד"א רס"ח, ט ארחות חיים ת"צ,ט שו"ת התעוררות תשובה א, קי"ב ושו"ת אגרות משה ד, ע), וטוב אם אפשר, שישמעו ויכוונו לצאת בקידוש של מי שטרם קידש. טעה רק בחתימה וסיים רק "מקדש השבת" - יצא בדיעבד. טעה וסיים "מקדש ישראל ויום הזיכרון בלבד " וכל שכן כשאמר כל נוסח קידוש של ר"ה - לא יצא ויחזור ויקדש (מטה אפרים תקפ"ב, י"ח). 

 

הנהגות הסעודה 

 

"אוכלים ושותים ושמחים, שאף שהוא יום הדין מכל מקום יש אומרים שיש בו גם מצות ושמחת בחגיך" (שדי חמד מערכת ר"ה) ובגמ' ע"ז ה ע"א וברש"י שם: "דאי אפשר בלא בשר" וכן מדייק הגר"א נבנצל שליט"א מלשון הרמב"ם. וברמ"א תקפ"ג, א:"ונוהגים לאכול בשר שמן וכל מיני מתיקה" עפ"י הכתוב: "אכלו משמנים שתו ממתקים" (נחמי' ח), והוא סימן טוב שישמחו כל השנה. אמנם, לא יאכלו כל שבעם למען לא יקלו ראש ותהי יראת ד' על פניהם" (שו"ע ומשנ"ב). הכרעת הפוסקים, שאין להתענות בר"ה, ולכל הדעות אסור להתענות בליל ר"ה (שו"ע תקצ"ז, א לבוש וב"ח שו"ע הרב, א באור הגר"א, חיי אדם ושע"ת). כידוע, לקיום מצות שמחת יום טוב, חובה על גברים לאכול בשר לפחות באחת משתי הסעודות בכל יום, ולדעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל ויבדל"ח הגר"מ שטרנבוך שליט"א אין די לזה בבשר עוף, אלא בשר בקר דומיא דשלמי חגיגה, נשים אינן חייבות דווקא בבשר, ששמחת יום טוב שלהן בבגדים ותכשיטים כפי ממונו של הבעל (רמב"ם יו"ט פרק ו') . ואכן, לקראת יום חגנו, יש לקנות לאישה בגד או תכשיט, ולקטנים ממתקים. 

 

"סימנא טבא" 

 

בלילה הראשון אוכלים את "הסימנים" לאחר המוציא. אומרים את ה"יהי רצון", בפרי הראשון שעליו מברכים, לאחר טעימה קצת, בהרהור תשובה (למנהג אדמוה"ז – לפני הטעימה) ולדעת המשנ"ב – בשם ומלכות. מנהג ירושלים לומר: "יה"ר מלפני אבינו שבשמיים וכו' " (וכן נהג הגרי"ש אלישיב זצ"ל ומרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל ב"יהי רצון" הראשון [על התמר] אמר בשם ומלכות כמשנ"ב, ובשאר, אמר "יה"ר מלפני אבינו וכו'" , הובא בהליכות שלמה ר"ה). אוכלים ראש כבש (שו"ע תקפ"ג, ב) או דג (חיי אדם קל"ט, ודה"ח קמ"ב, ב) , ואומרים "יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב" ומכוונים לרא"ש – לעשות רצון אבינו שבשמים. בן אצל אביו ותלמיד אצל רבו, אומרים גם כן "שנהיה לראש" ואין בזה זלזול באב או ברב (מועד לכל חי י"ב, י"ט). 

 

"רצה" ו"יעלה ויבוא" בברכת המזון 

 

בכל סעודות החג של היום הראשון אומרים בברכת המזון "רצה והחליצנו וכו' " שכחו לומר "רצה" אם נזכרו לפני תחילת הברכה הרביעית, מוסיפים ברוך .... כנדפס בסידורים. התחילו בברכה הרביעית, בשתי הסעודות הראשונות - חוזרים ומברכים. בסעודה השלישית - אין חוזרים. כמו כן אומרים במשך היומיים בכל ברכת המזון "יעלה ויבוא..... ביום הזיכרון הזה וכו'" שכחו לומר "יעלה ויבוא": בלילה - אם התחילו הברכה הרביעית, וכבר אמרו ה"א-ל" (משנ"ב קפ"ח, כ"ג) – חוזרים ומברכים ברכת המזון (תהילה לדוד, ישוע"י ובקצוה"ש בשם פסקי הסידור ובמנחת שלמה ב, נ"ח מפני שבליל ראש השנה, לכל הדעות אסור להתענות). ובני ספרד – אינם חוזרים על שכחת יעלה ויבא בברכת המזון בראש השנה.

נוהגים לומר בברכת המזון: "הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה הזאת לטובה" ובסדור רב שבתאי הנוסח: "יחדש עלינו שנה טובה ומתוקה" ויש נוהגים לומר כן, בכל עשרת ימי תשובה (מט"א תר"כ, א) ויש אומרים אותו עד שמחת תורה (קצה המטה בהשמטות בשם זיכרון יהושע). ויש נוהגים, להוסיף גם כן: "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב" כמו בכל יו"ט (מט"א שם). חל ר"ה בשבת, כהשנה: אומרים תחילה "הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו שבת וכו' ואח"כ "הרחמן וכו' ליום שכולו טוב" ואח"כ הרחמן הוא יחדש עלינו את השנה וכו' " - שתדיר קודם (ראה פמ"ג ת"צ א"א, א). 

 

הנהגות בימי ראש השנה 

 

א. יש להיזהר יותר מכל השנה, מלכעוס בימים אלו, מלבד גודל האיסור תמיד, יש בשמירה על הרוגע והשמחה, לסימן טוב לכל השנה כולה. ואף אם ישב אדם בטעות על מקומנו הקנוי לתפילה, אם לא נרמז, יש לשבת בתוך ד' אמות (לגר"ח נאה - 92.1 מטר) למקומו, וזה כאילו ישבנו במקומנו. (משנ"ב תקפ"ג, ד חיי אדם קל"ט, ו ובן איש חי, נצבים). השנה, חובת "שמירת מרחק", להתרחק עד 2 מטר. 

 

ב. נוהגים לסיים אמירת ספר תהלים פעמיים בר"ה – כנרמז "כפר" בגימטריא 300 פרקים) "לעמך ישראל". ואכן, יש המשתדלים לאומרם בכל עת שאפשר במשך היום והלילה. והיו מגדולי הדורות זי"ע שאמרו שעדיף לומר תהלים בר"ה מלימוד אחר. אכן, יש לציין, שהגאון מטשעבין זצ"ל ישב בראש השנה אחה"צ, עם חתנו הגרב"ד שניאורסון זצ"ל, ועסקו בסוגית "שור שנגח". ומפורסם שהאדמו"ר בעל ה"דברי חיים" זי"ע הסתגר בחדרו קודם התפילות והיה שקוע בספר קצות החושן, באמרו שהתורה היא התבלין וסם החיים הגדול ביותר כנגד הייצר הרע (כדאיתא בקידושין "אם פגע בך מנוול זה... משכהו לבית המדרש וכו'). וכמובן, הכול לפי מה שהאדם מרגיש. 

 

ג. נכון לכל אחד לקבל על עצמו בימים הנוראים איזו הנהגה טובה או הידור במצווה מכאן ולהבא, איש לפי מעלתו ( הגה"ק בעל ערוגת הבושם והגה"ק בעל אריה דבי עילאי זצ"ל ובמנהגי מהרש"ב מלובביץ זצ"ל). 

 

אמירת "י"ג מידות" בשבת 

 

כשחל ראש השנה בשבת, יש מקומות שנוהגים שלא לומר "י"ג מידות" בעת פתיחת הארון להוצאת ספרי התורה לקריאה (מט"א תקפ"ד, ט"ז דרכי חיים ושלום אות תשט"ו וכן נהג הגרי"י קנייבסקי זצ"ל כמובא באורחות רבנו ב, עמ' כ"ח). ורבים אומרים גם בשבת (מט"א סידור שו"ע הרב ובלוח א"י להגרימ"ט זצ"ל). 

 

תקיעת שופר

 

אין תוקעים בשופר בשבת מהרה יבנה המקדש ויתקעו בו, ובכל בתי כנסיות שבין החומות אף בר"ה שחל בשבת, כשם שהנהיג רבן יוחנן בן זכאי גם ביבנה בפני חכמים הסמוכים ב"סמיכה" (חידושי הר"ן ריש פ"ב דיומא וטור או"ח תקפ"ח וכן נהג הרי"ף). כיום, אין תוקעים בשבת, אף שתקיעת שופר חכמה שאינה "מלאכה", מחשש שמא יוציאו השופר מהבית לרשות הרבים, או יטלטלוהו ד' אמות ברשות הרבים במקום שאין עירוב, להראותו לחכם או לשואלו עם השופר בהלכות התקיעה, ומשום איסור מדברי סופרים הנדרש בגמ' שבת קי"ג מהפסוק "אם תשיב משבת רגליך ממצוא חפצך וגו' (ישעי' נ"ח, יג). בתורת החסידות והקבלה, כאשר ראש השנה חל בש"ק אין צורך בתקיעת שופר, שהרי עניין התקיעה, היא הכרזה על קבלת מלכותו יתברך - "הריעו לד' כל הארץ", כמלך עלינו ועל כל העולם כולו, בשבת קדש עצם השביתה ממלאכה ושמירת השבת, כמוה כהכרזה ברורה בבריאת העולם ע"י הקב"ה, שכל האומר ויכולו וכו' מעיד עדות על מעשה שמים וארץ, ואם כן, אין "מפסידים" תקיעת שופר אלא מראים את מלכותו יתברך בכל שעות היממה. 

 

שינה 

 

נהגו שלא לישון במשך היום, ביום הראשון של ר"ה עפ"י דברי הירושלמי "מאן דדמיך בריש שתא – דמיך מזליה" [הישן בראש השנה, ישן מזלו] ואף ש"שינה בשבת תענוג", לא מצאנו בדברי הפוסקים שכשחל ר"ה בשבת - משתנה המנהג. העייף מן התפילות ואינו מסוגל לומר תהילים ואינו מסוגל ללמוד, מותר לישון אחרי חצות היום (12:33) שכך נהג האריז"ל. ואף שכתב במטה אפרים: "הלוואי ונתקן בהקיץ מה שתיקן האריז"ל בשינה"... מכל מקום הולך בטל - כישן. 

 

תשליך 

 

חל יום א' של ראש השנה בשבת - הולכים לומר "תשליך" ביום שני. ויתכן הטעם, מפני שהנהר מחוץ לעיר וחששו לאיסור הוצאת המחזורים (משנ"ב תקפ"ג בשם הפמ"ג) ההולכים בשיטת האריז"ל יש מהם שכתבו, שאם נזהרים מ"הוצאה" - עדיף לאומרו אפילו בשבת (שו"ת תורה לשמה, קמ"ה כף החיים ש ם, ל"א שכן נוהגים חסידי בית אל בירושת"ו, ובשו"ת יביע אומר ד, מ"ז שאמנם יש מבני ספרד שאומרים בשבת, אלא, שיש לנהוג כן רק בעיר שיש בה עירוב מהודר, ראה גם מטה אפרים תקצ"ח, ה). למעשה: מנהג רוב קהילות החסידים, לדחות את אמירת ה"תשליך" בשנה כזו, ליום שאומרים "שלש עשרה מידות" מפני שבימי ר"ה מסיימים הרבה מהחסידים את מוסף, כאשר כבר פנה יום, ולא יהיה סיפק בידם לאכול סעודת יום ראש השנה, תפילת מנחה וסדר ה"תשליך, על כן נהגו לקבעו ליום "שלש עשרה מידות", כי גם בפסוקי תשליך: "מי א-ל כמוך וגו'" - י"ג מידות (שע"ת יוסף אומץ להחיד"א, י"ז ליקוטי מהרי"ח ושער יששכר מאמר שובה ישראל, אות כ"ב שכן נהגו הרבה צדיקים מדורי דורות) ויום שאומרים "שלש עשרה מדות" - יום סגולה והתעוררות רחמים ורצון (דרך פיקודיך בהקדמה, ח ובבני יששכר תשרי מאמר ה). 

 

סעודה שלישית 

 

סעודה שלישית ראוי לאוכלה אחרי תפילת מנחה [זמן מנחה גדולה - 13:03 [ כבכל שבת (כף החיים תקנ"ט) ויש להשתדל לסיים או על כל פנים להתחיל באכילתה לפני תחילת שעה עשירית של היום - 15:36 כדי לאכול סעודת ליל ב' של ראש השנה לתיאבון. האוכלים, מאוחר יותר, יאכלו מעט פת (שו"ע תקכ"ט, א ומשנ"ב ח). 

 

לקראת מוצאי שבת ליל שני של ר"ה 

 

יש להמתין בסבלנות עד לצאת הכוכבים – 19:16 ולא להכין דבר מהיום הראשון - שבת קודש ליום השני, לא לקצוץ ולהכין סלטים, לא להדיח כלים ולערוך את השולחן ואף לא להחליף בגדים לצורך הלילה אם כבר סמוך ללילה. יש אומרים שאף אין להוציא חלות או מאכלים מהקפאה בטרם צאת הכוכבים. ועל כן המעוניינים יכולים להוציאם לקראת סעודת היום שאין ניכר שמכינים ליום הבא, ואז יישארו לערב. ניקוי הבית אסור להדיח ריצפת חדר שלם בשבת ויו"ט אף לא בשפיכת מים וחומר נוזלי (בלא סמרטוט) וגריפתם במגב. אכן, אם ישנו כתם מקומי – מותר לנקות באותו מקום בלבד כנ"ל. ובור ניקוז שברצפה שיש לו מכסה אין לפתחו אלא כשיש לו בית אחיזה. (שו"ע ש"ח, י). וכשיש בראש הפתח רשת - גורפים כרגיל. 20 למעוניינים להתרחץ בצאת השבת רחיצה ביום טוב אף שביום טוב, ניתן להשתמש במכשירים לחימום מים הפועלים מעצמם (בוילר חשמלי מופעל בשעון שבת, דוד שמש) פרט למכשיר "יונקרס" מחמם-מהיר ע"י להבת גז, המופעל עם פתיחת ברז המים החמים, שלפני כל שבת ויו"ט חובה לנתקו. מכל מקום, גם ביום טוב אין לרחוץ את רוב הגוף בבת אחת (ובשימוש בידית ה"טוש" במקלחת, נחשב תמיד כמיעוט הגוף – דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל). 

אין להשתמש אלא בסבון נוזלי ולהיזהר מסחיטת שיער. היינו, שמותר רק ל"טפח", דהיינו, להצמיד את המגבת לשיער, והמים היוצאים, נספגים מיד במגבת, ולדברי "בן איש חי", יש לכרוך את המגבת סביב השער כטורבן. ובכל אופן, אין למשוך את המים מן השער כלפי חוץ [יש לגברים להיזהר בכך גם כן, בשיער הזקן והפאות, בכל שבת ויו"ט]. ויש להיזהר שלא לבוא לידי סחיטת המגבת, או תלייתה לייבוש במקום ובדרך שתולים ביום חול. 

 

סעודת ליל שני של ר"ה 

 

כשעומדים להתחיל בסעודת החג, מדליקים את הנרות [בהעברת אש] בסמוך לקידוש, לפני ההדלקה, המברכות שהחיינו בנר, נהגו להניח על השולחן פרי חדש, או בגד חדש אם יש, ומכוונים גם עליהם, בשעת אמירת ה"שהחיינו" בהדלקה ובקידוש. [האפשרויות לפרי חדש בעונה זו: תמרים - טריים, הנמכרים באשכולות, בצבע צהוב (אפשרי להקפיאם, ונעשים ממש ממתק). רימון - במידה וטרם אכלו ממנו בעונה זו, ורק הניחוהו על השולחן בלילה הראשון, לצורך אמירת ה"יהי רצון" ומיד הוציאוהו, ולא עמד שם כשברכו "שהחיינו". מנדרינות - כשהן כבר בשלות ואינן חמצמצות. חבוש - מבושל. אין פרי או בגד חדש, מכל מקום, אומרים שהחיינו בנרות ובקידוש. ויש לדעת, שכשיש פרי חדש יש לכוון ב"שהחיינו", בעיקר על קדושת היום השני (ש"שתי קדושות הן") ולא רק על הפרי, כיוונו מחוסר ידיעה, רק על הפרי, בדיעבד, יצאו ידי חובה (מנחת שלמה א, כ). 

 

יקנה"ז - (יין, קידוש, נר, הבדלה, זמן-שהחיינו) 

 

שילוב של קידוש עם הבדלה, כשיוצאים משבת ליום טוב 

1 .אין למלא הכוס מעבר לשפתה כבכל מוצ"ש לסימן ברכה (רמ"א רצ"ו, א), שהרי עכשיו הוא יו"ט ואסור בהרווחת שכר וא"כ הוא בזיון לקדושת יו"ט. (הסבר מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל בשש"כ ס"ב, ט), ואין אומרים פסוקי "הנה א-ל ישועתי וגו', שבכל מוצ"ש, אמירתם לסימן טוב למעשה ידינו (רמ"א שם). ואין להזכיר מעשה ידיו במוצ"ש ליו"ט של ראש השנה (שש"כ ס, הערה ס"ד). 

2 .אין מברכים על הבשמים (משנ"ב תע"ג,ג ותצ"א,ג). טעה וברך, אין הברכה וההרחה הפסק בין הגפן לשתייה.

3 .בברכת מאורי האש מעבירים אש לשני גפרורים ארוכים ואפשר לקרב את שני הנרות שהודלקו ליו"ט, ויזהרו שלא יגעו הלהבות זו בזו, מחשש כיבוי וגם מפני שכשיפרידום נראה ככיבוי. (מנהגים שבסוף סידור שו"ע הרב חלק ג-ד) לדעת מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל צריך עיון אם מותר להדליק נר הבדלה רגיל, ביו"ט, בשביל הידור של אבוקה, שהרי אפשר לברך אף על נר יחידי (אחד מהנרות שהודלקו לכבוד יום טוב שעל השולחן.- שהוא לאורה). יש המכינים אבוקה קטנה לצורך המצווה, ומדליקים אותה בהעברת אש לפני הקידוש, לברך עליה, ולאחר מכן, היא כלה מאליה הערה: אין לברך על נר נשמה לע"נ נפטרים (משנ"ב רח"צ, כט) ואין מביטים בציפורניים בעת ברכת הנר, רק מביטים בנר. (מנהגי חב"ד שם). ויש להזהיר את הקטנים שלא לכבות האור, כדרכם, בכל מוצאי שבת.

4 .בברכת ההבדלה, מסיימים: "המבדיל בין קודש לקודש". הטועה, וסיים "בין קודש לחול" אם לא תיקן עצמו תוך כדי דיבור, צריך לחזור ולהבדיל (שו"ת שבט הלוי ח, קי"ח) ומספק, לא יברך שוב "בורא פרי הגפן" כל זמן שלא הסיח דעתו מהברכה, ולא הפסיק בדיבור שאינו מעניין הקידוש וההבדלה (שש"כ ס"ב, הע' מ"ז). 

5 .בברכת שהחיינו – כנ"ל, הנשים שברכו שהחיינו על החג בנר, לא תענינה אמן בברכת שהחיינו שבקידוש. ואם ענו - אינו הפסק לשתיית היין,

6 .כולם שותים מהכוס כולל הנשים אף שנהגו שלא לשתות מכוס ההבדלה, כשאינן מבדילות לעצמן (משנ"ב רצ"ו, ו), כוס של יקנה"ז הרי היא לקידוש, וההבדלה טפילה לקידוש ועל היין שם של יין של קידוש. (קצוה"ש צ"ז הגרשז"א בהליכות שלמה סדר ליל פסח ט, דבר הלכה, מ"ז וקובץ מבית לוי יו"ט שחל במוצ"ש, ז). על כן, אישה העושה "יקנה"ז" לעצמה, יכולה לומר גם את ברכת ההבדלה, כיון שההבדלה טפילה לקידוש, ושותה מן היין. אמנם לדעת המשנ:"ב (בביה"ל רצ"ו ד"ה לו וכו') - לא תברך אישה [בת אשכנז], על הנר.

7 .שכחו להבדיל בקידוש ונזכרו באמצע הסעודה - מפסיקים בסעודה, ומבדילים על יין, ומברכים על הנר, ואם לא כוונו בקידוש לשתות יין בסעודה, מברכים ברכת הגפן וברכת המבדיל בין קודש לקודש. שכחו, ולא נזכרו אלא למחרת, מבדילים ביום על כוס, מבלי לברך על הנר (שש"כ ס"ב, י"ט) .שכחו לומר "ותודיענו" בערבית, וגם לא הבדילו על הכוס, מכל מקום, אין חוזרים ומתפללים ערבית, כיון שהזכרת "ותודיענו" אינה אלא "מרגניתא טבא" ולא נתקנה בנוסח התפילה על ידי אנשי כנסת הגדולה (דעת הגרב"צ אבא שאול זצ"ל ב"אור לציון" חלק ג ).

 

הנחיות לקיום תקיעת שופר כהלכתה 

 

ילדים קטנים שטרם הגיעו לחינוך, מוטב שיעמדו ליד אימותיהם בעזרת הנשים בשעת התקיעות ולא יפריעו לאבותיהם ואחיהם לשמוע את התקיעות כדין. כיוון שהנשים אינן חייבות במצווה מעיקר הדין (משנ"ב תקפז,ב) עם זאת, גם הנשים אסורות להפסיק בדיבור באמצע שמיעת התקיעות, לפחות במשך תקיעות "דמיושב". ויש סוברים שקיבלו על עצמן מצוה זו כנדר, בשו"ת רע"א בהשמטות א כתב: "רוב נשים דידן מחמירות לעצמן וזהירות לקיים שופר והווה כקיבלו עליהן" ובבן איש חי ניצבים י"ז: "אך רוב הנשים קבעו מצוה זו עליהן בתורת חיוב ובאות לביהכנ"ס לשמוע קול שופר". ומכל מקום, איש שאינו שומע כדין – ביטל מצות היום.

נשים [ובעידן ה"קורונה" ר"ל - גם גברים] העומדות בסמוך לבית הכנסת או אפילו בביתן, ושומעות התקיעות ומכוונות לצאת – יוצאות ידי חובה, שהתוקע בבית הכנסת מכוון להוציא כל השומע תקיעותיו (שו"ע תקפ"ט, ט ומ"ב ט"ז) השומעים תקיעות, מבית הכנסת הנמצא בתוך מרתף והחלונות בסמוך לקרקע – ספק אם יוצאים, ועדיף להיכנס לבית הכנסת, כי בחוץ שומעים קול "הברה" כהד, ולא קול תקיעה (באור הלכה תקפ"ז). המאחרים לביהכ"נ לשמיעת התקיעות, וכבר נאמרו ברכות התקיעה, בני ספרד ואשכנז ובנות אשכנז רשאים לברך בזריזות לעצמם, לא יספיקו לברך, יקשיבו לתקיעות, ויברכו הברכות, בזריזות, בין סדר לסדר. ואישה בת ספרד - אסורה לברך לעצמה, ברכות התקיעה. הערה: חל א' דראש השנה בשבת - לכל הדעות, בתקיעות ביום השני מברכים "שהחיינו" (שו"ע ת"ר, ב). המתפללים ביחידות התוקעים לעצמם או באים לתקוע להם, לכתחילה, לא יתקעו להם עד שיעברו ג' שעות מעלות השחר - משום שבשעות אלו מידת הדין גוברת. ואין נכון לתקוע אז (משנ"ב תקפ"ט, י"א ותקצ"א, ט"ו). וכן כנ"ל לא יעמדו לתפילת מוסף, בטרם חלפו שלש שעות זמניות של היום - 29:9) שו"ע תקצ"א, ח ומשנ"ב). 

 

אמירת ה"תשליך" 

 

נהגו לאומרו ליד ים, נחל או מעין [אפילו יבשו מימיו - כף החיים] או ליד אוצר של מקווה טהרה. ואמירתו ליד "אקווריום" שאינו קבוע בקיר או בקרקע - לדעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל "דברים בטלים". ראוי בכל קהילה, שהנשים תלכנה לומר תפילת ה"תשליך" בנפרד מן האנשים. וכתבו הפוסקים, שבמקום שהולכים יחד או אומרים בתערובת עדיף שלא יאמרו תשליך כלל (ערוה"ש תקפ"ג, ד)ובמטה אפרים תקצ"ח באלף המגן: "ויש לבטל המנהג שהנשים הולכות ל"תשליך" כי באים על ידי זה לערבוביה, ואוי לעיניים שכך רואים ביום הקדוש הזה, ודבר זה תלוי על פרנסי העיר להשגיח על זה". ויש לשבח מקומות בהם קבעו זמן מיוחד לגברים וזמן לנשים. 

דרגו את המאמר: 

ממוצע (0 מדרגים)

יש לנו 2 קבוצות ווטסאפ מרכזיות במוקד תהילים ארצי. הצטרפו לאחת מהן לפחות בלחיצה: קבוצות פרק תהילים יומי + קבוצות הסגולה/התפילה היומית

תכנים שיעניינו אותך (מתחלף מדי יום בחצות)



מאת https://www.tehillim-center.co.il/

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך


סגולה עצומה לערב ראש השנה

מצינו את דבריו של ה'נפש יוסף' אודות סגולה עצומה שיש בעבר ראש השנה וכוחה להביא למחילת כל חובותיו של האדם אצל הקב"ה

תפילה חזקה לראש השנה

לפני ראש השנה, כשעומדים בפני בורא עולם במשפט, חשוב להתפלל לפני מלך מלכי המלכים שירחם עלינו. הנה תפילה מר' נתן מברסלב מתוך ספר ליקוטי הלכות

הלכות ראש השנה - הדלקת נרות

הדלקת נרות יום טוב ראש השנה, נוסח הברכה, מתי מדליקים נרות, האם מברכים שהחיינו בזמן ההדלקה?  "ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של יום טוב", ואז מיד מדליקים

סגולות נבחרות


סגולה לפרנסה

הרב יגאל כהן בסרטון קצר על הסגולה הטובה ביותר לפרנסה טובה: תשלום בעתו

סגולה למי שנודע לו על חולי מסוים שתקף אותו

הַאי מַאן דְּחָלִישׁ, יוֹמָא קַמָּא לָא לְגָלֵי, כִּי הֵיכֵי דְּלָא לִתְרַע מַזָּלֵיהּ. דְּהַיְנוּ שֶׁלֹּא מִיָּד יְגַלֶּה חָלְיוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר וְיִפֹּל מַזָּלוֹ

תפילה ללידה קלה + סגולות

תפילה וסגולות ללידה קלה ומוצלחת, כולל פרק תהילים ללידה קלה. יש לקרוא לפני לידה או אפילו בחדר לידה. לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: יַעַנְךָ יְיָ בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלהי יַעֲקֹב: 
לכל הסגולות
אומרים תהילים בשבילך 24 שעות: 1-700-700-721   |