החטופה ששוחררה: "יושבת במנהרה בעיניים שראו את הנורא מכל"

"יושבת שם במנהרה בעזה, מצולמת, מבקשת לחזור הביתה. בעיניים עייפות, מבוהלות שיום לפני ראו את הנורא מכל ומפחדות ממה שעוד יראו".

כך כתבה אתמול (ראשון) החטופה ששוחררה אגם גולדשטיין, בעודה מוסיפה לטקסט תמונות שלה ושל אחיה מהשבי.

"היום 3.11.24, ובתאריך הזה בשנה שעברה לא ידעתי שעוד שלושה שבועות אשתחרר", היא כותבת, "לא ידעתי אם בכלל אשרוד, אם אפגוש עוד חטופים. פחדתי ממה שהעיניים שלי יראו. לא רציתי לראות עוד אסונות. עוד כאב.

"העיניים האלה, שכנראה לעולם לא אצליח לדבר את כל מה שהן ראו. העיניים האלה שהסתכלו כל יום שם על השעון, חיכו, בלי לדעת למה. העיניים שהסתכלו מקרוב על החטופים ששם. הסתכלתי לכם בעיניים ולא ידעתי שזה ייקח עוד כל כך הרבה זמן. איך נוכל עוד להסתכל לכם בעיניים? מה נגיד לכם? מה אתם רואים שם? מה עושים לכם שם מהיום שנפרדנו? היום בעיניים שלי אני רואה אתכם, ואז רואה אנשים שאתם לא ראשונים בסדרי העדיפויות שלהם.

"אני רואה אתכם, ואז רואה את אמא שלכם נלחמת בשבילכם בכל מקום שרק אפשר. אני רואה שני עולמות ויודעת מה אתם רואים שם. תסתכלו לי בעיניים, האבודות והמותשות שבתמונה ותגידו לי שאצטרך לשרוד ככה עוד 51 ימים. לא הייתי מאמינה. ואני כועסת, כי אם היו משחררים אותי שבוע לפני היה נחסך ממני כל כך הרבה. אפילו יום אחד לפני".

היא מבקשת לסיום:

"אז מה אגיד עליהם? עוד רגע 400 ימים וכמה היינו יכולים לחסוך להם ממה שהעיניים שלהם יראו. וכמה אנחנו עוד מוסיפים להם בכל רגע של דחייה ועיכוב. תסתכלו להם בעיניים, ועוד כמה זמן תבקשו מהם לשרוד ככה?".