האם בכל פעם כשחייל חוזר מהחזית הוא צריך חברך ברכת הגומל?

בטורו הקבוע בעתיון "בשבע" נשאל הרב אליעזר מלמד האם חייל שמגיע מן החזית צריך לברך ברכת הגומל בכל פעם שמשתחרר, או לא.

להלן תשובתו:

"שאלה: האם חיילינו הגיבורים הנלחמים על הגנת עמנו וארצנו צריכים לברך 'הגומל' בכל עת שהם חוזרים לחופשה קצרה לביתם?

תשובה: הכלל בברכת 'הגומל' הוא שרק לאחר שהסכנה מסתיימת מברכים אותה. כך לגבי מי שיצא בשיירה למסע של כמה חודשים, וכך לגבי מי שהפליג בים למסע של כמה חודשים. לאחר סיום המסע או ההפלגה, שבעבר היו כרוכים בסכנה רבה, חובה לברך 'הגומל'. למעשה נראה שחייל מילואים יברך בסוף כל תקופה של מילואים, כלומר אף אם ידוע לו שבעוד חודש יקראו לו שוב, יברך לאחר סיום תקופת המילואים שגויס אליה, ויברך שוב לאחר תקופת המילואים הבאה.

כיוצא בזה חיילים בסדיר, לאחר כל סיום תקופה של שירות בחזית יברכו 'הגומל'. לדוגמה, מי שמיועד ללחום בלבנון במשך תקופה לא ידועה של שבועות או חודשים, לאחר שיסיים את תקופת הלחימה - יברך. ונראה שאפילו 'רגילה' של לפחות שבוע או תקופת אימונים יכולות להיחשב להפסקה בין תקופת לחימה לחברתה, ואזי יש לברך 'הגומל' על התקופה שהסתיימה. יש לציין שאף שהפעילות ביהודה ושומרון נחשבת כיום פחות מסוכנת, גם לאחר תקופת שירות ביהודה ושומרון יש לברך 'הגומל' (ראו פניני הלכה ברכות טז, ט).

ה' יעזור לחיילינו להכות בגבורה את כל אויבינו, וישמור עליהם מכל צרה וצוקה, ויחזרו כולם לשלום לביתם. ובזכות המצווה העצומה שהם מקיימים, מצווה ששקולה כנגד כל המצוות, יזכו הם והוריהם, אחיהם, נשותיהם וילדיהם לרוב ברכה".