אמונה וביטחון

לא שוכחים את מי שאוהבים. תיקון הנפטרים הגדול ביום הילולת האור החיים הקדוש - לחצו כאן למסירת שמות יקיריכם >>

רבות דובר על ייסורי הצדיקים אוהבי ה' אל מול רשעים ששכחוהו ונטשוהו. שאלת השאלות בנושא זה היא מדוע הצדיקים סובלים כל כך, ואילו הרשעים שרחוקים מדבר ה' ומתורתו - חיים חיי אושר, עושר וסיפוק?! תהיות אלו שלנו הן 'אנושיות' ולכן אינן עולות בקנה אחד עם השכל האלוקי. המרירות, הצער, הניסיונות והקשיים שאנו נתקלים בהם בחיינו, הם אלו שגורמים לנו להיכנס לאותן השוואות בין אדם לחברו, ומתוך כך בנקל ניתן להגיע לכפירה בה' ובטובתו. 

כשאנחנו משווים בינינו לבין אחרים, אנחנו מצמצמים את הקשר שלנו עם ה' ומכאן שגם את ההשפעה שהוא רוצה ויכול להשפיע עלינו - בזמן ולפי הרצון שלו. עלינו להבין שכל מה שמתרחש בעולם קשור ישירות ומתואם להפליא עם הצרכים הרוחניים שלנו ולצורך התכלית שהיא העולם הבא. 

כתוב 'כי את אשר יאהב ה' יוכיח' ועל דרך זו אולי ניתן להבין במעט את דרכו של אוהב ה', שה' אוהבו בחזרה. התוכחות והייסורים - מתנה היא בעבור אוהב ה' האמיתי, ואין הוא רואה בהם בעיה כי אם זכייה וזיכוך. לשם אנו צריכים לשאוף, וזו צריכה להיות מטרתנו הסופית - קרבת ה' וקבלת הניסיונות שהוא מעביר אותנו בהם, כמתנה נטו. 

ובכל זאת, נקשה ונשאל מדוע הרשעים נהנים מהעולם הזה וממעשי ידיהם? התשובה פשוטה: כשהמחנך נואש מניסיונותיו להקנות ערכים לתלמידו, הוא פשוט משאיר את העבודה למישהו אחר, ובוודאי שלא יעלה על הדעת להענישו. במקרה זה, לעונש אין תועלת היות והתלמיד עיקש ומתעקש ללכת בדרכו שלו. 

תלמיד כזה ימצא עצמו מהר מאוד בניתוק קשרים עם המחנך ואף עם המסגרת החינוכית כולה, עד שייטיב את דרכו וישוב למוטב. אמנם הניתוק לא ייעשה בבת אחת, ובטח שלא אצל הקב"ה - שנותן לנו אינספור הזדמנויות לשוב אליו בתשובה. הרשע הוא אותו תלמיד עיקש שנעזב לנפשו משום שבמו ידיו התעקש על ניתוק הקשר עם בורא עולם. 

תלמיד כזה לא נענש, כי העונשים כבר לא מועילים לו.  והמתנות שהוא מקבל בעולם הזה - מה יועילו לתכלית האמיתית, לעולם הבא שלו?