אנטישמיות בעולם: "רצח עם סכין, הפעם זה הסתיים בנס"
"כשאחים שלי היו הולכים עם כיפה על הראש, היו זורקים להם כסף על הרצפה, היו מרביצים להם על זה שהם יהודים, קוראים להם בשמות גנאי באוטובוס,
שני יהודים שייצאו בית הכנסת "רודפי שלום" בסן אנטוניו, טקסס, קיבלו השבוע (ראשון) קבלת פנים אנטישמית במיוחד:
"יהודים מסריחים, תחזרו למקום שממנו באתם. אתם מגעילים", קראו להם שני גברים מתוך אחד הרכבים.
אחד מהיהודים השיב להם, ואחד מהגויים יצא לעברו כשהוא חמוש בסכין.
יוני, שהיה אחד משני היהודים, סיפר למאקו:
"הוא היה ממש עם פרצוף מלא שנאה כמו של רוצח, מיד הבחנו שהוא מחזיק סכין ביד. חבר שלי הוא בן אדם די גדול וחזק, מתאמן באופן קבוע. תוך שניות התחיל קרב בינו לבין הנהג התוקף, זה היה מפחיד. הוא הצליח לנטרל אותו באמצעות אגרוף חזק לפנים שהפיל אותו לרצפה, ואז הוא העיף את הסכין שהייתה ביד שלו".
עוד הוא מוסיף:
"זה לא הפתיע אותנו שקרה לנו דבר כזה. אנחנו גרים כאן כבר כמה שנים, אך בזמן האחרון ישנה עלייה משמעותית בשנאה כלפי יהודים.
"אמרתי לכל החברים כאן, גם אלו שלא מתפללים בבית הכנסת, אנחנו פשוט חייבים אקדחים כדי לדאוג לביטחון שלנו. אין ברירה אחרת, האירוע הזה היה יכול להסתיים ברצח עם סכין, הפעם זה הסתיים בנס".
גם הידוענית אשלי וקסמן סיפרה בראיון להידברות על האנטישמיות שחוותה:
"בילדות שלי תמיד ניסיתי להצניע שאני יהודייה, להצניע את הישראליות שבי. רציתי להיות קנדית. כשאחים שלי היו הולכים עם כיפה על הראש, היו זורקים להם כסף על הרצפה, היו מרביצים להם על זה שהם יהודים, קוראים להם בשמות גנאי באוטובוס. אני לא גדלתי לתוך מציאות כזאת".
וקסמן נולדה בקנדה, והיא מספרת על ילדותה:
"אני הלכתי לבית ספר יהודי. כשכבר התחלתי ללכת לחוגים מחוץ לביה"ס, לא הייתי מספרת לאנשים שאני יהודייה וישראלית. רציתי להשתלב, לא רציתי להיות זרה והתביישתי שיש לי הורים מהגרים. תמיד היה אצלי אובר ניסיון להיות קנדית.
"אמרתי: אני קנדית, אני רוצה להיות קנדית, ובחרתי ללכת למקום שלא היה בו בית חב"ד, לא הלל ולא כלום, וכבר בשבוע הראשון היו מפגשים כאלה בשביל שכולם יכירו את כולם. בקנדה כשנכנסים לחדר מורידים נעליים בגלל השלג והבוץ. אז נכנסתי לחדר, הורדתי נעליים, והיו שם בערך עשרה ילדים כמוני, בגילאי 17-18. זרקתי שאני יודעת עברית, ומישהו, שאחר כך גיליתי שזה היה החדר שלו, שאל אותי: 'את יודעת עברית? למה?', אז עניתו לו בצניעות: 'כי אני יהודייה, הייתי בבית ספר יהודי וההורים שלי ישראלים'. "הוא שאל אותי: 'איזה נעליים שלך?', התכופף, הרים אותן, זרק אותן מהחלון ואמר לי: 'צאי מהחדר שלי, יהודייה'. הוא לא השתמש במילה יהודייה אלא במילת גנאי אחרת, שלא הכרתי, אז לא הבנתי שזה קשור לזה שאני יהודייה בהתחלה.
"היתה דממה בחדר, אף אחד לא אמר כלום. חיכיתי שהוא יתחיל לצחוק, כאילו שזו בדיחה, לא הבנתי מה קורה. אמרתי לו: 'מה?', והוא ענה לי: 'אמרתי לך, צאי מהחדר שלי'. אז ירדתי למטה, חיפשתי את הנעליים שלי בחוץ בדשא וחזרתי לחדר. בדקתי באינטרנט מה המילה שהוא קרא לי בה - והבנתי שזה היה אנטישמי.
"זה גרם לי להבין שלא משנה כמה אני רואה את עצמי קודם כל קנדית, רק אח"כ יהודייה ובת של ישראלים - הרבה אנשים בקנדה תמיד יראו אותי קודם כל יהודייה, לא משנה מה".
מחוברים רק לקבוצת ווטסאפ אחת מבית מוקד תהילים ארצי? יש לנו 4! לחצו על אחת מהן להצטרפות:
פרק תהילים יומי | הסגולה היומית | הלכה יומית לנשים | החיזוק היומי המעוצב
אנטישמיות בעולם: "רצח עם סכין, הפעם זה הסתיים בנס"
משרד החינוך לגבי דוכני התפילין: "הנחת תפילין היא חלק בלתי נפרד"
מה אמר חוקר עשרת השבטים הנעלמים לינוקא?
המוהל שנפטר באמצע ברית המילה: "הוא היה זורח וקורן"
הכבאי האמיץ: "ניגשתי מיד אל ארון הקודש"
הצתת בית הכנסת בירושלים: "מזכיר ימים אפלים בהיסטוריה היהודית"
אורי מגידיש משחזרת: "אני צועקת בעברית, אני לא יודעת למה, אבל הרגשתי שזה חילוץ"
אולי מצאתם את התפילין של דניאל יהודה ז"ל?
הרב זילברשטיין: "ברור כשמש שאנו לפני ביאת המשיח"
התלמידים שנלחמים על היהדות בבית ספרם: "זכותי להניח תפילין"
שורד השבי בעדות קשה: "החליטו להכות אותי עם מוט ברזל"
שורדת השבי: "הייתי לבד, במנוסה מתמדת, בפחד מוות"
בעלה של צאלה גז הי"ד: "שאלתי שוב ושוב אם הם בטוחים שהיא מתה וכל פעם ענו לי כן"
שורד השבי מעיד: "שנה של גיהנום"
שורדת השבי בעדות כואבת: "אני יהודייה גאה ששרדה לבדה את השבי הנורא"
- © כל הזכויות שמורות