פסח

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

מרור

• בזמן שבית המקדש היה קיים היה מצוות עשה מן התורה לאכול כזית מרור עם קורבן הפסח. בימינו שאין בית מקדש תיקנו חכמים עדיין לאכול כזית מרור
• יכוון קודם אכילת המרור לצאת ידי חובת אכילת מרור
• מרור - חזרת, הנקרא היום חסה (ישנם עוד מספר מינים של מרור)
• אין יוצאים ידי חובת מרור במרור שלוק או מבושל או מוחמץ או כבוש היינו ששהה 24 שעות במים, אלא חי
• יבדוק החסה היטב מתולעים (יש חברות טובות לגידול חסה ללא תולעים ויש פחות טובות)
• יקח כזית מרור, 27 גרם, וישקעו מעט בחרוסת וינערנו, והמחמיר לשקעו כולו בחרוסת תבוא עליו ברכה וינערנו
• טיבול המרור בחרוסת היא מצווה מדרבנן. הסיבה שמשקעים המרור בחרוסת היא זכר לטיט ולתבן שנשתעבדו בהם ישראל במצרים  
• אין מברכים על המרור בורא פרי האדמה
• יברך קודם אכילת המרור: "ברוך אתה....על אכילת מרור"
• אמנם אין לברך על אכילת מרור אחר חצות הלילה
• יאכל המרור בלי הסיבה

 
כורך

• בסיום אכילת המרור יקח כזית מצה, 27 גר', מהמצה השלישית התחתונה ויכרוך אותה בכזית מרור (חסה), 27 גרם, וייטבל כול הכריכה בחרוסת ויאמר "מצה ומרור בלא ברכה זכר למקדש..וכו'", ויאכל הכורך בהסבה לצד שמאל
• אם לא טיבל את הכורך בחרוסת ואכלו כך, אם קשה לחזור ולאכול שוב כורך עם חרוסת בדיעבד יצא די חובה, ומכל מקום יקח מעט מצה עם מעט מרור ויטבלם במעט חרוסת ויאכלם בהסבה
• יאכל הכורך, בהסבה לצד שמאל
• גבר שלא היסב, יחזור לאכול שוב בהסבה, ואם קשה לו מאוד לאכול שוב, יצא ידי חובה בדיעבד
• אישה שלא הסבה באכילת הכורך יצאה ידי חובה בדיעבד ואינה צריכה לחזור והסב שוב
• זקן או חולה שלא יכול לאכול את הכורך (היינו הכזית מצה עם כזית מרור), די שיאכל מעט מצה עם מעט מרור

 
שולחן עורך

• לאחר אכילת הכורך, אוכלים את סעודת החג בשמחה
• לא צריך להסב בסעודה ומי שרוצה יכול להסב, ואם היסב הרי זה משובח
• לעניין אכילת הזרוע הנמצאת בקערת פסח: (בין אם היא מבשר בהמה או מעוף)

  - אם הזרועה צלויה: אסור לאוכלה בליל פסח, מכיוון שצלי זה נעשה זכר לקרבן פסח ­ואם יאכלהו יש חשש
                               שיאמרו שמותר לאכול קודשים מחוץ לבית המקדש, אמנם ביום טוב בבוקר
                              מותר לאוכלו
  - אם הזרוע מבושלת: מותר לאוכלה גם בליל פסח אם לא מזכיר עליו שם פסח אלא אוכלו בסתם

• יאכל שני מאכלים בסעודתו:  -  האחד: זכר לקרבן הפסח

                                                  -  השני: זכר לקרבן חגיגה

• יזהר שלא למלא כירסו באוכל, כדי שיאכל את האפיקומן לתאבון, שאם אינו אוכל את האפיקומן לתאבון, לא יצא ידי חובת אכילת אפיקומן, (וכמו שיבואר מיד)