שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הלכות לשון הרע כלל ד - ח
 כְּשֶׁבֵּית דִּין ((לג)) אוֹמְרִים לְאָדָם דִּין אֶחָד בְּמַה שֶּׁהוּא ((לד)) בְּקוּם וַעֲשֵׂה, בֵּין שֶׁהוּא דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם אוֹ דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ רוֹצֶּה לְקַיֵּם בְּשׁוּם אֹפֶן, וְאֵין לוֹ תְּשׁוּבָה בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ מְקַיֵּם, מֻתָּר לְסַפֵּר גְּנוּתוֹ וְאַף לִרְשֹׁם אֶת גְּנוּתוֹ בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת לְדוֹר דּוֹרִים. וְאִם הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה בַּאֲמַתְלָאוֹת, שֶׁתָּלוּי לְפִי דָּבָר הַמָּסוּר לַלֵּב, דִּינוֹ כָּךְ, אִם אָנוּ מְבִינִים שֶׁהַתְּשׁוּבָה זוֹ אֵינֶנָּה אֱמֶת רַק לְהוֹצִיא מִדַּעְתֵּנוּ, אֵין אָנוּ צְּרִיכִין לְהַאֲמִינוֹ ((לה)) וּ מִתָּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ וְאַף לִרְשֹׁם כַּנַּ''ל, אֲבָל אִם הַדָּבָר סָפֵק, אָסוּר לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ. משום דלכאורה קשה מאד על מה שהשרשנו בכמה מקומות בשם הראשונים דלשון הרע שבין אדם למקום אסור אפילו על אמת, ממה שאמרו ביומא (ל''ח ע''א) במשנה ואלו לגנאי וכו' על הראשונים נאמר זצ''ל ועל אלו אמר ושם רשעים ירקב הרי דמצוה לגנות הרשעים עבור פעולותיהן הרעות ושם לא היה לאו גמור או עשה גמורה וכל שכן בהנ''ל סעיף ב' ג' וד' דמותר. על זה נשיב, באמת דזה אינו דומה כלל לענינינו. דטעם האיסור הוא משום שני דברים. אפשר דלא ידע את חומר איסורו של דבר זה שעשה. אפילו אם אנו יודעים שידע שהוא אסור מן התורה אולי גבר יצרו עליו בשעת מעשה ועתה אפשר לבו מר לו על זה. לא כן הוא בדבר הנ''ל כי בודאי היו מודיעים להם חכמים שהיא עבירה במה שלא רצו ללמד לאחרים שממעטים על ידי זה כבוד שמים וכמו דאיתא בגמרא שם, וגבר יצרו עליו גם כן אין שייך רק במה שעשה עולה בבת אחת על ידי תגבורת היצר ואחר כך מתנחם על זה ועושה תשובה לא כן בדבר שנמשך, שאינו רוצה לקיים דברי התורה, תשובתו הוא שיקיים. והרי שם אפילו לאחר שלא יכלו האומנים מאלכסנדריא של מצרים גם כן לא חזרו מדרכם הרעה, והרי זה דומה למה שאמרו בברכות (י''ט ע''א) והני מילי וכו' אבל בממונא עד דמהדר למריה, ועל כן בודאי מצוה לגנותם ולגלות את חטאם בעיני הכל כדי להבאיש בעלי עבירות בעיני בני אדם וכעין זה כתב ר' יונה במאמר רי''ח. ובלאו הכי הלא כתבו התוספות בבא מציעא (ס''ב ע''א) ד''ה אי עשה תשובה וכו' דכיון שגילה דעתו שאינו חושש ללעז הבריות שוב אין אנו צריכין כלל לחוש לזה. אך זה יש לדחות דהכא כיון שאנו עושין מעשה בידים לספר גנותו ולרשום כנ''ל אפשר דאסור. אך הסברות הראשונות עיקר ועל פי אלו הדברים כתבתי כל הסעיף. דאילו אם צוו אותו שלא לעשות ועבר על זה אפשר מחמת תגבורת היצר וכנ''ל, ויהיה תלוי רק אם מה שעבר היה בסתר או בפרהסיא, דר' יונה קאמר במאמר רט''ו אם עבר על דברי תורה בסתר עי''ש. כל זה הסעיף הוצאתי מסוגיא דיומא הנ''ל שהשיבו תשובה ע''ש ואף על פי כן הזכירו אותם שם לגנאי מפני שהבינו שהתשובה זו איננה אמיתית. וע''ש במהרש''א ובתוי''ט שהירושלמי חולק על זה דכיון שמצאו תשובה שוב לא הזכירום לגנאי דקבלוה לתשובה אמיתית, חוץ מבן קמצר שלא מצא כלל תשובה. על כל פנים לענין דידן נראה פשוט דלא פליגי, דתלוי רק באם מינכר שהחשובה אמיתיח וכמ''ש בפנים, רק דפלוגתתם אי קבלוה לאמיתית. וגם בזה הדין דסעיף ח' צריך הפרטים הנ''ל בס''ק ל''ב עי''ש. 

הלכות לשון הרע כלל ד - ט
 וְעַתָּה נַחֲזֹר לָעִנְיָן שֶׁפָּתַחְנוּ בּוֹ, ((לו)) דְּמִמַּה שֶּׁכָּתַבְנוּ בְּרואשׁ הַסִימָן נִלְמַד, דְּאָסוּר לְגַנּוֹת אֶת חֲבֵרוֹ לְסַפֵּר עָלָיו מִדּוֹת הַמְגֻנּוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ, כְּגוֹן שֶׁרָאָה עָלָיו שֶׁנִּתְגָּאָה, ((לז)) אוֹ כָּעַס בְּדָבָר שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן אוֹ שְׁאָרֵי מִדּוֹת מְגֻנּוֹת, דְּזֶה וַדַּאי גְּנַאי גָּמוּר הוּא, וְאַף שֶׁהוּא אֱמֶת, מִי יוֹדֵעַ, אִם לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה וְלִבּוֹ מַר לוֹ עַל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הָאֵלּוּ, וַאֲפִלּוּ אִם הוּא רוֹאֶה עָלָיו, שֶׁהֻרְגַּל בְּאוֹתָן הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת וְאֵין לִבּוֹ מַר עֲלֵיהֶם כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לֵילֵךְ וּלְהַלְעִיג עָלָיו, ((לח)) דְּאוּלַי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת חֹמֶר אִסוּרָן, כִּי בֶּאֱמֶת זֶה אָנוּ רוֹאִין בְּחוּשׁ לְכַמָּה אֲנָשִׁים וַאֲפִלּוּ מִבַּעֲלֵי תּוֹרָה, שֶׁאֵין מַחֲזִיקִּין הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הָאֵלּוּ לְאִסוּר גָּדוֹל כָּל כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁהֵם עַל פִּי אֱמֶת לַמִּתְבּוֹנֵן בָּהֶם בַּכְּתוּבִים וּמַאַמְרֵי חֲזַ"ל, רַק לְדָבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן סְתָם, וְאוּלַי גַּם הַחוֹטֵא הַזֶּה דַּעְתּוֹ כֵּן, וְאִם הָיָה יוֹדֵעַ אֶת חֹמֶר אִסוּרָן כְּמוֹ שֶׁהֵם, אֶפְשָׁר שֶׁהָיָה מִתְחַזֵּק בְּכָל כֹּחוֹתָיו שֶׁלֹּא לַעֲבֹר עֲלֵיהֶן, (וּכְבָר נִמְצָּא בְּשַׁבָּת {דף ס''ט}: שָׁגַג בְּכָרֵת וְהֵזִיד בְּלָאו שְׁמֵה שְׁגָגָה) וְאַדְּרַבָּה, אִם רוֹאֶה אוֹתוֹ שֶׁהֻרְגַּל בְּאַחַת מֵהַמִּדּוֹת הָרָעוֹת הַנַּ''ל, יֵשׁ לוֹ לְהוֹכִיחוֹ וּלְהַצִּיעַ לְפָנָיו אֶת חֹמֶר אִסוּרָן, וּבָזֶה יְקַיֵּם מִצְּוַת עֲשֵׂה דְּ''הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ'', ((לט)) וְאֶפְשָׁר שֶׁיּוֹדֶה לוֹ שֶׁעַוְלָה הוּא עוֹשֶׂה, אֲבָל עַתָּה דַּרְכּוֹ יְשָׁרָה בְּעֵינָיו, וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {משלי כ''א ב'}: ''כָּל דֶּרֶךְ אִישׁ יָשָׁר בְּעֵינָיו'' עַל כֵּן ((מ)) אָסוּר לְהַחֲזִיקּוֹ עַל יְדֵי זֶה לְרָשָׁע וְלֵילֵךְ לְסַפֵּר עָלָיו. כי כל ענינים כאלו נכללין במה שכתבנו לעיל בסעיף ג' וד' אך העתקנו אותם בפירוש משום דרגילין כמה אנשים לטעות בהן. אבל לומר עליו שהוא קפדן, אם הוא דבר אמת, והיה יודע שהיה אומרה אף בפניו, מותר. שזה באמת איננו גנאי רק מספר עליו שאיננו מעביר על מדותיו וכעין שאמרו על בית שמאי, וראיה מרבי יוסי בסנהדרין (קי''ג ע''א) שאמר אבא אליהו קפדן הוה ע''ש. אבל מאד יש להתישב בפני מי לומר זה, דלו יהיה שאין זה דבר גנאי, מי גרע ממה שאמרו אל יספר אדם בשבחו של חבירו שמתוך וכו' וכל שכן בזה, כי הוא לא יאמר עליו רק שהוא קפדן וחבירו יאמר לו אתה הכרת אותו עתה ואני מכירו מכבר שהוא כעסן, נמצא חבירו בא על ידו ללשון הרע ונתן מכשול לפניו, על כן השומר נפשו ירחק גם מזה. כי אפילו אם עשה כמה פעמים דבר שהוא איסור גדול ואין בו שום חילוק להתירא, אך אינו מפורסם בישראל לאיסור, אסור מן הדין לילך ולבזותו עבור זה, אם לא שהוכיחו מתחלה דלא התיר ר' יונה במאמר רי''ט רק אם אינו נזהר מעבירה אשר כל שער עמו יודעים שהיא עבירה (וכעין זה בח''מ בסימן ל''ד סעיף כ''ד לענין פסולי עדות ע''ש) על אחת כמה וכמה בעניני המדות, שידוע שיש בהן הרבה גדרים שפעמים מצוה להתנהג בהן באופן זה ופעמים להפכו, והם מתחלפים לפי האיש והענין והמקום והזמן, ורגילין לטעות בהן מאד, על אחת כמה וכמה שאין להחזיק חס ושלום על ידי זה לישראל לרשע ולילך ולגנותו עבור זה. וכעין זה איתא ביבמות (קכ''א ע''א) במעשה דרב ור' שילא עיי''ש. ומה שאמרו בתענית (דף ז':) כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע, דוקא במדה גרועה הזו ולא בשאר מדות כמ''ש התוספות שם וכן מוכח מרש''י שם ע''ש, ואפילו בזו צריך להתישב בדבר מתי נקרא בשם זה.