שמירת הלשון

ציורים של הלכות רכילות - ז
 וְהוּא הַדִּין לְגַלּוֹת לֶחָתָן אֶת עִנְיַן הַמְחֻתָּן, גַּם כֵּן דִּינָא כַּנַּ''ל, דְּהַיְנוּ, אִם הוּא יוֹדֵעַ חֹלִי הַפְּנִימִית שֶׁיֵּשׁ בַּמְשֻׁדֶּכֶת, אַךְ הֵם מַסְתִּירִים מֵהֶחָתָן, אֵין עַל הַמְ גלֶּה חֲשַׁשׁ אִסוּר רְכִילוּת, אַךְ שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ בָּזֶה הַפְּרָטִים הַנַּ''ל (וּבֵאַרְתִּים בִּבאֵר מיִם חיִּים ס"קּ ח'). אִם נִשְׁמַע עַל בֵּית הַמְחֻתָּן שֶׁלּוֹ, כִּי הוּא בֵּית פְּרִיצּוּת, וְדָבָר זֶה יָדוּעַ שֶׁהוּא סִבָּה גְּדוֹלָה לְהַפְסִיד עַל יְדֵי זֶה הַתַּכְלִית הַנִּרְצֶה, גַּם כֵּן צָרִיךְ לְגַלּוֹת דָּבָר זֶה, וּבָזֶה אֵין צָרִיךְ הַפְּרָטִים הַנַּ''ל, (ועיֵּן בִּבאר מַיִם חיִּים סָעִיף קָּטָן ט'). רַק שֶׁיִּתְבּוֹנֵן, אִם יִהְיוּ דְּבָרָיו נִשְׁמָעִים, דִּבְשִׁדּוּךְ מָצוּי מְאֹד שֶׁלֹּא יִשְׁמַע לוֹ, וְיָבוֹא הַדָּבָר אַחַר כָּךְ רַקּ לִרְכִילוּת. 

ציורים של הלכות רכילות - ח
 אֲבָל אִם הוּא מַכִּיר לְפִי הָעִנְיָן, שֶׁהַמְחֻתָּן מְרַמֶּה לֶחָתָן בְּעִנְיַן הַנָּדָן {נדוניה} אוֹ הַמְּזוֹנוֹת, מְּאֹד וּמְאֹד צָּרִיךְ לְהִתְיַשֵּׁב בַּדָּבָר, קֹדֶם שֶׁיְּגַלֶּה זֶה לֶחָתָן, כִּי צָרִיךְ לָזֶה הַרְבֵּה פְּרָטִים: שֶׁיִּתְבּוֹנִן הֵיטֵב, שֶׁהוּא מְרַמֵּהוּ בֶּאֱמֶת, דְּהַיְנוּ, שֶׁיַּכִּיר בְּבֵרוּר אֶת טִבְעוֹ הָרַע אוֹ אֶת גֹּדֶל עֲנִיּוּתוֹ, אוֹ שֶׁשָּׁמַע מִמֶּנּוּ בְּפֵרוּשׁ, שֶׁאֵינוֹ מַבְטִיחַ, רַק לְפָנִים. (וְלֹא יַחְלִיט תֵּכֶף אֶת הָעִנְיָן בְּדַעְתּוֹ לַחֲשֹׁב עַל הַמְחֻתָּן, דְּמִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ תַּקִּיךְ בְּמַעֲמָדוֹ, בְּוַדַּאי לֹא יִתֵּן לוֹ הַנָּדָן אוֹ הַמְּזוֹנוֹת שֶׁהִבְטִיחַ, דַּהֲלֹא אָנוּ רוֹאִים כַּמָּה פְּעָמִים, שֶׁאֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ מְשַׁלְּמִין אֶת הִתְחַיְּבוּתָם יוֹתֵר מִן בַּעֲלֵי הַבָּתִּים הַגְּבוֹהִים). צָּרִיךְ לֵידַע, שֶׁאִלּוּ הָיָה הֶחָתָן יוֹדֵעַ זֶה לֹא הָיָה מִתְרַצֶּה לוֹ, דִּפְעָמִים הַרְבֵּה מָצּוּי שֶׁהֶחָתָן אֵינוֹ רוֹצֶה, רַק לְהוֹצִיא מֵהַמְחֻתָּן כָּל מַה שֶּׁהוּא יָכוֹל, אֲבָל אֵינוֹ תָּלוּי בָּזֶה כְּלָל עִקַּר הַשִּׁדּוּךְ, וּבְאֹפֶן זֶה בְּוַדַּאי לֹא שַׁיָּךְ הֶתֵּר זֶה לֵילֵךְ וּלְגַלּוֹת לוֹ. (אִם לֹא שֶׁהוּא רוֹאֶה, שֶׁדְּבָרָיו יִהְיוּ ((יא)) תּוֹעֶלֶת לֶחָתָן, שֶׁיִּתְיַעֵץ אֵיךְ לְהוֹצִיא מֵהַמְחֻתָּן בַּטּוּחוֹת עַל זֶה). שֶׁמִּצַּד הֶחָתָן לֹא תִּהְיֶה רְמִיָּה, דְּאִם גַּם הֶחָתָן מְרַמֵּהוּ בְּאֵיזֶה עִנְיָן שֶׁיִּהְיֶה, יָצָא זֶה בָּזֶה, וּפָשׁוּט דְּאָסוּר לְגַלּוֹת לוֹ. זֶה צָרִיךְ גַּם כֵּן לָזֶה ((יב)) שְׁאָר הַפְּרָטִים הַנַּ''ל. עַל כֵּן אֵין לְמַהֵר לְגַלּוֹת, כִּי אִם אַחַר שֶׁיִּתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בָּזֶה, כִּי נִשְׁלְמוּ כָּל הַדְּבָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ. וגם בזה צריך שאר הפרטים הנ''ל בכלל ט' סעיף ב', וגם נראה דצריך בזה הפרט הג' דבסמוך. היינו שלא יגדיל את האונאה יותר ממה שהיא, ויכוין רק לתועלת החתן ולא מצד שנאה, ויתר הדברים הנזכרים שם בכלל ט' סעיף ב' עי''ש. ופרט הראשון הנזכר שם נכלל באלו הג' פרטים שכתבנו פה.