שבת

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

 

כיבוי אורות
ראוי מאוד שבעת הדלקת הנרות, יהיה אור החשמל כבוי. כי איך תברך על הנרות, כאשר הבית מואר באור גדול, ואין אורן ניכר כלל. ותכוון בברכה גם על הדלקת אור החשמל, ולאחר הדלקת הנרות, תדליק מיד את אור החשמל. וכן כתב הגאון החסיד רבי אליהו מני: ''ואני מצווה לבני ביתי שהאשה תדליק תחילה נרות של שמן זית בברכה, ואחר כך תדליק את נר הגז שיצא מחדש ואורו חשוב הרבה. שאם ידליקו את נר הגז קודם, כבר נפטרה ממצות הדלקת הנר, ואינה יכולה לברך ''להדליק נר של שבת'', כיון שיש בבית אור''. (שבת א ריב, רטו) 

 

נוסח הברכה
''ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו, וציונו להדליק נר של שבת''. ולא נר של שבת 'קודש'. ואם טעתה ואמרה כן, יצאה ידי חובה. (שבת א קעו) 

 

זמן הברכה
אמרו חז''ל (פסחים ז ע''ב): ''כל המצוות מברך עליהן עובר לעשייתן, חוץ מטבילת הגר''. והיינו שכל מצוה שיש עליה ברכה, ראשית מברך ואחר כך מקיים את המצוה. חוץ מגוי הבא להתגייר, שטובל בתחילה ואחר כך מברך על הטבילה, כי קודם הטבילה אינו יכול לברך שעדיין הוא גוי, ואיך יאמר ''אשר קדשנו במצוותיו וציונו'', והרי אף אחד לא קידשו ולא ציוהו? לכן קודם טובל ונעשה יהודי, ואחר כך מברך. 
ומעתה, גם מצות הדלקת נרות שבת היא ככל המצוות, שצריך לברך קודם העשייה. וכך כותב הרמב''ם (פרק ה מהלכות שבת הלכה א): ''וחייב לברך קודם ההדלקה, כדרך שמברך על כל הדברים שהוא חייב בהם מדברי סופרים''. עכ''ל. 
וכן פסקו: רב עמרם גאון וכל הגאונים, ארחות חיים, רבנו אברהם בן הרמב''ם, הראבי''ה, הסמ''ג, האור זרוע, ספר הבתים, ספר העיתים, האגור, המרדכי, הרמב''ן, הרשב''א, הרא''ש, שבולי הלקט, הפרדס, רבנו שמעיה, רבנו יחיאל מפאריש, רבנו שמואל מפליינא, הריטב''א, המנהיג, צרור החיים, המאירי, המרדכי הקצר לרבנו שמואל שליטשטאט, תניא רבתי, רבנו ירוחם, תרומת הדשן, מהר''י ברונא, ספר המנהגים לרי''א טירנא, כל בו, האסופות, אבודרהם, עץ חיים, האגודה, מהר''ם מרוטנבורג, וכל רבותינו הראשונים כמו שהעיד המגיד משנה. וכן העיד מרן החיד''א וכתב: ''לא מצאנו לשום פוסק מהראשונים שאמר לברך לאחר ההדלקה.'' וכן פסק בהלכות ומנהגים לרבי יעקב וייל (אות טז, נדפס בספר הזכרון לגר''ח שמואלביץ), וכן דעת מרן רבנו יוסף קארו זצ''ל (בית יוסף סימן רסג), שהברכה על הדלקת הנרות, הרי היא ככל המצוות, ומברכים עליה קודם עשייתה, וכן פסקו רבים מרבותינו האחרונים. 
ואף לדעת ספר הלכות גדולות הנ''ל שהאשה מקבלת שבת בהדלקה, צריכה לברך תחילה ואחר כך להדליק. שהרי בגלל שחוששות לדעתו, נוהגות שלא לכבות את הגפרור. ואם לדעתו צריך להדליק ואחר כך לברך, הלא בהדלקה לבד עדיין לא קבלה שבת, ומה הבעיה שתכבה את הגפרור? אלא ודאי שכוונתו שאחר שברכה והדליקה, בגמר ההדלקה מקבלת שבת, ולכן לא תכבה את הגפרור. (ראבי''ה, בית יוסף, מטה יהודה עייאש, ערוך השלחן, מאורי אור, אמת ליעקב קמינצקי, דברי שלום קרויז) 
ובאמת שכך היה המנהג בארצות ספרד ועדות המזרח, לברך קודם, וכמו שהעידו גדולי הדורות האחרונים מארצות המערב, תימן, קושטא, איזמיר, ארם צובה, בגדאד ועוד. ולכן, על כל בנות ספרד להקפיד לברך תחילה על הנרות ואחר כך להדליק, ולא תשנה מפסק כל רבותינו הראשונים ומרן השולחן ערוך שקבלנו הוראותיו. ומצוה רבה לפרסם כן בשיעורי תורה ברבים. (שבת א קסה) 

 

בנות אשכנז
המנהג אצל רוב בנות אשכנז להדליק את הנרות ואחר כך לברך. ואולם אשה מבנות אשכנז שרוצה לברך קודם ההדלקה, כדעת הגאונים, הרמב''ם וכל הראשונים, רשאית לעשות כן [וטוב שתתנה שאינה מקבלת שבת בהדלקה]. וכן עשו מעשה כמה מגדולי רבני אשכנז כדלהלן. (שבת א קעה) 
בשו''ת רבי יעקב וייל כתב: ''מקצת'' נשים נוהגות, שמדליקות את הנרות, ואחר כך מניחות את כפות ידיהן פרושות כנגד הנרות ומברכות, ומסלקות את ידיהן כדי שתחשב להן הברכה קודם עשייתה. ולא רצו לברך קודם ההדלקה, 'שאם כן כבר קבלו שבת עליהן', ולא יוכלו יותר להדליק. ועל פי זה כתב הרמ''א (סימן רסג סעיף ה), שמנהג בנות אשכנז לברך אחר ההדלקה. ויש להבין, הלא לעיל התבאר שאפילו לדעת הלכות גדולות, האשה לא מקבלת שבת בברכה אלא בגמר ההדלקה, ואם כן עדיין תוכל לברך ואחר כך להדליק, ומה המקור לאותן ''מקצת'' נשים שנוהגות לקבל שבת כבר בברכה ולא בסיום ההדלקה?. זאת ועוד, הלא בלשון הברכה אומרת מפורש ''להדליק נר של שבת'', לשון עתיד, ואם כן בודאי שאין בכוונתה לקבל שבת בברכה, ולמה יהיה אסור לה להדליק אחר כך. והגאון רבי עקיבא איגר כתב וזו לשונו: ''ובעיקר הדין בשבת שאין מברכים קודם בגלל שמקבלת שבת [בברכה], איני מבין, כי הלא מדליקה כמה נרות ואין אנו אומרים שאחר הדלקת נר אחד קיבלה שבת, ואיך מדלקת האחרים? ועל כרחך שמקבלת שבת בגמר ההדלקה, אם כן פשוט שהברכה לא עדיפה מהתחלת ההדלקה [וכמו שלא מקבלת שבת בתחילת ההדלקה, אף שעשתה מעשה ממש, כך בודאי שלא תקבל שבת בברכה לבד]. וצריך עיון''. עיין שם. ועוד יש להבין, הרי לשון מהר''י וייל, ''מקצת נשים'', משמע שרוב הנשים לא נהגו כן, אלא ברכו תחילה ואחר כך הדליקו, כדעת כל הראשונים וככל המצוות שמברך קודם עשייתן. ועוד, מה הן חושבות לתקן שתחשב להן הברכה קודם עשייתה, בכך שנותנות כפות ידיהן מול הנרות, הלוא עצם הנאת הראיה מהנרות אינה עשיית המצוה, אלא ההדלקה עצמה היא עשיית המצוה, נמצא שעדיין הברכה אינה קודם עשייתה. ועוד קשה, הלא הבאנו לעיל שבהלכות ומנהגים של רבי יעקב וייל עצמו (אות טז) פסק מפורש לברך ואחר כך להדליק, אם כן למה נאחז מה שכתב בשו''ת שלו ''מנהג מקצת נשים'', ונעזוב מה שפסק שם, כאשר זו דעת כל הראשונים. 
ודע, כי התרומת הדשן שהיה רבו של רבי יעקב וייל כתב לברך קודם ההדלקה. וכן כתבו כמה מגדולי רבני אשכנז: מהר''י מברונא, הגאון יעב''ץ, שו''ת פאר עץ חיים ועוד. והמהר''ם שיק, תלמיד החתם סופר, תמה מאוד על מנהג האשכנזים בזה. והגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ''ל כשהעתיק את מקום מגוריו לארץ ישראל, הורה הלכה למעשה לרעייתו הרבנית ולבני ביתו לברך קודם ואחר כך להדליק, וכן נהגו כלותיו ונכדותיו כולן. וכן הגאון מהר''ש שניידר בשו''ת דברי שלמה, הורה לשואל אשכנזי שיש לברך קודם ההדלקה. ובשו''ת אבן ישראל לגאון רבי יעקב ישראל פישר (חלק ח דף כז ע''ב) כתב, שכל אשה שמדליקה כחצי שעה לפני השקיעה, תברך קודם ואחר כך תדליק. (שו''ת יביע אומר ח''ט סימן קח אות קכב, מאור ישראל טבעת המלך עמוד קג. שבת א קעה. ח''ב תרד) 
אשה אשכנזיה שנשאת לספרדי, עליה לברך ואחר כך להדליק. (ה''ע ג לז) 
מורה מבנות אשכנז המלמדת תלמידות מבנות ספרד, עליה ללמדן שצריכות לברך קודם ההדלקה, כדעת מרן השלחן ערוך שקבלו הוראותיו. (שבת א קעו) 

 

בני אשכנז
איש מבני אשכנז המדליק נרות שבת, כגון בחור ישיבה המדליק בפנימיה, מכיון שאינו מקבל שבת בהדלקה, לכל הדעות מברך ואחר כך מדליק. (הב''ח סימן רסג אות ג) 

מנהג טעות
אשה ספרדיה שמדליקה ואחר כך מברכת, ברכתה לבטלה, ואפילו אם בבית אביה והורי בעלה נהגו כך, עליה לשנות מנהגה ולברך קודם ההדלקה, ולא להתעקש בדבר שהוא ברור בכל הראשונים ומרן השולחן ערוך. ואין בזה משום (משלי א ח, ו כ): ''וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ'', ואינה צריכה התרה כלל. וכבר כתב הריב''ש בשם הר''ן, שבענייני התורה והמצוה, אין לנו להניח הדרך שדרכו בה רבותינו הפוסקים, ונכניס עצמנו במשעול הכרמים, שלא מדוחק כלל. ובספר משא חיים כתב, שמנהג שהוא נגד רוב הפוסקים, אין להחזיקו ולכותבו בספר, אפילו אם אין יכולת לבטלו. ובכלל, לא ראינו שום טענה וסיבה בדברי המחזיקים בכח במנהג זה, וכל טענתם מפני שכך נהגו ולא יותר. וכתשובה על כך שברכותיה היו לבטלה בכל ערב שבת לדעת כל הראשונים ומרן השולחן ערוך, תקבל על עצמה ללמד כמה שיותר נשים ספרדיות טועות שיברכו תחילה ואחר כך ידליקו. (ה''ע ג לז. שו''ת יביע אומר ח''ט סימן כד, ח''י סימן כא) 
כידוע, כי כמה ממנהגי בני אשכנז הונהגו במקומות מסוימים בחוץ לארץ גם בקהילות בני ספרד, וכפי שמעידים על כך כמה וכמה מגדולי התורה, כדלהלן: 
כתב הגאון רבי יוסף משאש, וזו לשונו: ונתפשט מנהג זה בארץ מולדתי, עיר ואם בישראל מקנס, בשנת תער''ב, על ידי איש צדיק רב ועצום כמוהר''ר זאב היילפרין, שבא מארץ אשכנז, והרביץ תורה הרבה בערי המערב, וקבע מנהג זה. ובשנה הראשונה עשו כדבריו רק בישיבה, אך שאר הציבור לא נהגו כן, אבל בשנים לאחר מכן, כולם נגררו אחר מה שהנהיג אותו רב מאשכנז, ונהגו כמותו. ע''כ. ובשו''ת חמודי דניאל כתב, חכמי אשכנז ביקרו בכמה ארצות של בני ספרד, כמו הודו, בבל, פרס, מרוקו ועוד, ולימדו הלכות והנהיגו כפי המנהגים שלהם, ועד היום בהודו אינם זזים מספר קיצור שלחן ערוך גאנצפריד, כפי שרבני אשכנז הנהיגו אותם. ודרכם של בני ספרד שהם נכנעים לקבל ונכפפים לבני אשכנז, בפרט אחר שהקימו שם תלמודי תורה וישיבות. ע''כ. ובהקדמה לסידור ''אבותינו'' כתב, ובשנת החמישים רצו שליחי חב''ד לערער על מנהג מסויים במרוקו והציעו סדרים חדשים בענייני הכשרויות, ומיד נקראו לסדר דחוף על ידי בית הדין הגדול שבקזבלנקה. ואמרו להם אנחנו מכבדים את רצונו של האדמו''ר בזה, ואנחנו נעזור לכם בכל מה שקשור להפצת תורה ויראת שמים, אבל אינכם רשאים בשום פנים ואופן להתערב במנהגי הארץ הזו. ע''כ. וכיוצא בזה כתבו עוד מגדולי וגאוני מרוקו, רבי רפאל עבו, רבי יצחק חזן ועוד. 
צא וראה לגאון רבי יהושע מאמאן שהביא דברי חכם אחד שכתב שבצפרו שבמרוקו נהגו אמותינו להדליק ואחר כך לברך, וכתב על דבריו: ''ולא היא בכלל, אלא רק בזמן האחרון הבנות הצעירות שהיו לומדות בבית הספר של חב''ד, או בטאנג'יר בבית הספר של חב''ד, שם לימדו אותן לברך אחר ההדלקה כמנהג האשכנזים, אך אני מקפיד על בנותיי לברך רק לפני ההדלקה, וכדעת מרן מלכא ע''ה, וכך היה מנהג אמותינו וכו', ואני חוזר ואומר, אסור לומר שבעירנו צפרו היה המנהג בזה כהרמ''א, ולא היא בכלל, אלא העיקר להלכה כמו שכתב מרן בבית יוסף''. ע''כ. ועיין עוד בשו''ת עמק יהושע (חלק ב עמוד מה, וחלק ו סימן כט) 
להלן מכתב מענין מאוד מלפני כ-50 שנה, ששלח הגאון רבי רפאל ברוך טולידאנו זצ''ל, הרב הראשי וראש אבות בתי הדין במרוקו, למרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט''א. וזו לשונו: 
לכבוד ידידנו ואור עינינו הגאון המפורסם, סיני ועוקר הרים הרה''ג כמהר''ר עובדיה יוסף שליט''א 
יהי שלום בחילו שלוה בארמנותיו. ספרו יביע אומר חלק א' הגיעני, ובעייני בו התענגתי מרוב חריפותו וגאונותו, יהי רצון שעוד יפוצו מעיינותיו חוצה להגדיל תורה ולהאדירה. 
וזאת להודיע למעלת כבוד תורתו, כי כשבאו למחנינו תלמידי חכמים מאחינו האשכנזים, התחילו ללמד דינים לתלמידים שלנו בספר קיצור שלחן ערוך של הגאון ר' שלמה גאנצפריד זצ''ל, שהוא על פי הוראות הרמ''א ואחרוני רבני אשכנז. ולכן עלה בדעתי לחבר קיצור שלחן ערוך על פי מרן ורבותינו האחרונים הספרדים שאנחנו נגררים אחריהם, אבל לא היו לי כמה מספרי האחרונים, ואִינה ה' לידי ספר הקדוש כף החיים שחיבר הרב הגאון המקובל ר' יעקב חיים סופר זצ''ל, ואמרתי עת לעשות לה', ובעזרת ה' יתברך ליקטתי ממנו בקצרה כל חידושי דינים הנחוצים, וכאשר עיני מעלת כבוד תורתו תחזינה מישרים. וכשבאתי לארצנו הקדושה, נודע לי כי מעלת כבוד תורתו יש לו כמה השגות והערות על הספר כף החיים הנ''ל, ועוד כמה חידושי דינים אחרים, ובכן אם יואיל מעלת כבוד תורתו לשלוח אותם לי, בלי נדר אעלה אותם בשמו, ואעדנם עטרות, במהדורה הבאה. ולרום כבוד תורתו החיים והשלום, אמן כן יהי רצון. החותם בברכת התורה רפאל ברוך טולידאנו ס''ט (שו''ת יביע אומר ח''ו סימן מח. ח''ב תרפא, תרפד) 

 

שכחה לברך
אשה ספרדיה שהדליקה נרות ושכחה לברך, לא תברך לאחר ההדלקה. אולם אם מנהגה להדליק מספר נרות, כל עוד שלא סיימה להדליקם, יכולה לברך. (שבת א קעב) 

 

הפסק בהדלקה
אסור לדבר מהברכה עד גמר ההדלקה. [ולכתחילה לא תדבר אף דברים שמענין ההדלקה, כגון שיביאו לה גפרור או לסגור את החלון שלא יכבו הנרות מהרוח.] ואם דיברה שלא מענין ההדלקה, תלוי הדבר, אם דיברה קודם שהדליקה נר אחד - חוזרת לברך. ואם לאחר שהדליקה נר אחד - אינה חוזרת לברך, מפני שכבר התחילה במצוה. (א קסד)