שבת

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

הגדרת המלאכה
אחר שדשים את התבואה, ומעורב המוץ [הקליפות והפסולת] יחד עם גרעיני התבואה, כדי להפרידם לוקחים את התבואה בכלי הנקרא רַחַת, וזורים [מניפים] את התבואה לרוח, והמוץ הקל עף ברוח, והגרעינים היותר כבדים נופלים לארץ. 


אוכל ופסולת
אין זורה אלא בתערובת של אוכל ופסולת, שעושה כדי להפריד את הפסולת מהאוכל, אבל כאשר הכל אוכל או הכל פסולת, מותר. על כן, מותר לפצח גרעינים ברוח, אף שהקליפות עפות, כיון שהכל פסולת. (שבת ד רמב. ג שלו, שלח) 


גידולי קרקע
אין זורה אלא בתערובת של אוכל ופסולת שהם גידולי קרקע, אבל אם אינם גידולי קרקע, מותר. על כן, מותר לירוק בצנעה [שלא בפני אחרים (חגיגה ה ע''א)], על אף שהרוח מפזרת את הרוק. וכמו כן, מותר לזרוק מים שבצלוחית אף שהרוח מפזרתם. ויש שהחמירו בזה. אבל כבר כתב רבי עקיבא איגר: ולא ראינו מי שחושש לדברי המחמירים בזה. כיון שאין כאן אוכל ופסולת מעורבים. ועוד שאין זה גידולי קרקע. ועוד שזה ''פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן'' שמותר, כמבואר להלן בהלכות בישול בשבת. (משנה ברורה ובאור הלכה. שבת ד רמב) 


ספריי
מותר להתיז מטהר אויר, ספריי ובושם, אף שהנוזל נחלק ומתפזר באויר. וכל שכן שהכל נעשה בידיו בלי רוח כלל. (שבת ד רמב, רמו) 


מוליד ריח
אין להתיז מי בושם על בגד, משום איסור ''מוליד [יוצר] ריח'', שהריח מתקיים בו. אבל מותר להתיז על גופו ושערו, כיון שהזיעה מעבירתו ומתנדף והולך. (יחוה דעת א לא)