קידוש השם של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל בטקס "פרס ישראל"

בשנת התש"ל, הוענק למרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל "פרס ישראל". כאשר הוזמן לבמה לקבל את הפרס, לחץ את ידי המכובדים חוץ מאת של ראש הממשלה דאז גולדה מאיר. כשהלה הושיטה לו ידה, נענע בראשו לשלילה. נשיא המדינה דאז כעס על כך, וכשהגיע מרן ללחוץ את ידו, גם הוא נענע בראשו וסרב ללחוץ את ידו. המקרה הוביל לסערה ציבורית ולקריאה מצד גורמים מסוימים לשלול מהרב את הפרס.

התייחסות נדירה של מרן עצמו למאורע זה, נמצא במכתב שכתב מיום ד' בתשרי תשל"ב: "תלי"ת כשקבלתי פרס ישראל, והגברת גולדה מאיר ראש הממשלה הושיטה ידה לקראתי, משכתי ידי, ואמרתי שלום בהרכנת הראש בלבד. והיה קידוש ה' בעיני יראי שמים אמתיים. ואילו היו כאלה שדרשו לגנאי. ואני בתומי אלך".

כמו שכתב הגאון רבנו בחיי זצ"ל בספר "חובות הלבבות" (שער יחוד המעשה פרק ה'). שפעמים מגיע היצר לאדם בטענות שעליו לשנות מההלכה כדי למצוא חן בעיני הבריות, והיצר כדרכו מביא ראיות לשיטתו מאמרות חז"ל המשבחות את האדם שרצוי בעיני הבריות. ויש להשיבו את מה שאמר חכם אחד בצוואתו לבנו: "בני, לפעול אצל כל הברואים שיהיו מרוצים ממך, זה אין ביכולתך, אך מה שכן ביכולתך הוא, להשתדל שהבורא יהיה מרוצה ממך, וכאשר יהיה מרוצה ממך, הוא יעשה אותך רצוי לבריות, כמו שכתוב: "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו" (משלי טז, ז).

וכך אומרת המשנה  במסכת אבות (ג', י"ב) "כל שרוח הבריות נוחה הימנו - רוח המקום נוחה הימנו", וממשיכה באזהרה: "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה". מה הקשר בין התחלת המשנה לסופה? אלא כאמור, למרות שצריך אדם להיזהר שרוח הבריות תהיה נוחה הימנו, אין הדבר יכול לבוא על חשבון הזהירות במצוה קלה כבחמורה.
ובדרך כלל כשאדם מקפיד לשמור שתהיה רוח המקום נוחה הימנו זוכה שכולם מעריכים אותו על מעשיו המקדשים שם שמים ולבסוף "רוח המקום נוחה הימנו ". (הרב חן)
 

סרטון מרגש על חייו של מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל