איך הגיעו שטרות מזומנים פעמיים רצופות ישירות אלי בלי להתאמץ?

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

שמי יעקב כהן ואני גר בחיפה. ביום שישי אחד אני נכנס לבית המדרש המרכזי ולאחר סיום התפילה פוגש אותי ר' זאב, ידידי היקר, ברחבת הכניסה.

אתמול הוא התקשר אלי וסיפר לי שבקהילה שלו פותחים ימי התרמה מרוכזים – מצ'ינג, והוא מעוניין להתרים אותי. אמרתי לו: בעזרת ה', אתן מאה שקלים. אין לי אתי כרגע, אבל יהיה… עכשיו, בבוקרו של יום שישי, כאמור, אני רואה את ר' זאב ואומר לו: לא שכחתי מהמאה שקלים. אני כבר מביא לך. אין לי כאן עכשיו, אבל כבר יהיה…

"לא נורא אם תביא את הכסף ביום ראשון", הוא אומר לי. "אפשר לחשוב שכל פעם קורה לך 'סיפורים'. זהו, נגמר לך האשראי. לא בכל יום קורים ניסים"…

כדי שתבינו למה הוא התכוון, אספר בקיצור: יום אחד לוויתי מחבר מאתיים שקלים ואמרתי לו שאחזיר לו אותם עד השקיעה. כשהגעתי להתפלל מנחה, ראיתי את החבר והרגשתי לא כל כך נעים ממנו. אמנם היו עוד שעתיים, אבל התחלתי לחשוב מהיכן אני מביא את הכסף.

לא רציתי ללכת לבנק להוציא כסף מהכספומט, כיוון שבאזור שהבנק ממוקם בו יש קושי גדול בשמירת עיניים. התפללתי להשם וביקשתי מעומק ליבי שיזמין לי מאתיים שקלים לכאן, לבית המדרש.

אחר כך התיישבתי בשולחן פינתי, מתחת לעזרת נשים, וחיכיתי. הנחתי את כובעי ואת משקפי על השולחן, הורדתי את הראש ונמנמתי. כשהתעוררתי, גיליתי מאתיים שקלים מקופלים יפה, מונחים בשולי הכובע שלי… התרגשתי. הנה, שמע השם לתפילתי.

כדי להיות בטוח שהכסף אכן מיועד לי, ביקשתי מהגבאי שיפתח את מצלמות האבטחה ויראה מה היה בזמן שישנתי. הוא הסכים. במצלמה נראה יהודי בעל חולצה לבנה וזקן מאפיר ניגש לשולחן ומניח את השטר. אין לי מושג מה היה הסיפור שלו ומדוע החליט לתת דווקא לי ודווקא באותו רגע מאתיים שקלים, אבל היה ברור לי שהוא הוא שליח המקום להביא לי את אשר שאלתי.

עתה, בשיחתי עם ר' זאב, הוא זכר את הסיפור ואמר: "אז הצליח לך, אבל מי אמר שגם הפעם יגיעו לך מאה שקלים כמו שאתה רוצה?"

אמרתי לו: למה אתה מדבר כך? האשראי בבנק יכול להיגמר. האשראי אצל אבי יכול להיגמר, אבל אצל אבי שבשמים הוא לא ייגמר לעולם. הוא תמיד יכול לעשות הכל. אין אצלו דבר קשה או קל, הבורא יתברך שמו הוא כל יכול! אתה יודע מה זה 'כל יכול'?…

עודנו מדברים, והנה ניגש אלי יהודי בעל לבוש עממי, עושה רושם של 'בעל תשובה', ושואל אותי: "מה שלומך?" אמרתי לו: ברוך השם. "איך עבר השבוע?" – ישתבח שמו. נולד לי בן למזל טוב! היהודי, שעדין לא קלטתי מיהו, התרגש מאוד. "מזל טוב מזל טוב! הנה קח מאה שקלים לכבוד השמחה".

א… לא נעים לי, מה פתאום? – אמרתי. "זה בסדר. יש לי הכרת הטוב אליך, שעזרת לי עם ה'קדיש'"… נזכרתי שהפעם הקודמת שפגשתי את היהודי הזה היתה כשרצה להגיד קדיש אחר אמו ע"ה, ואני עזרתי לארגן לו מניין.

שוחחנו עוד מעט, היהודי הזה נפנה לדרכו, ואני פניתי לר' זאב: "הנה, קח מאה שקלים". הוא הביט בי ובידי בתדהמה וקרא: "אני לא מאמין…!" הוא לקח את הכסף בהתרגשות, ואני אמרתי לו: "מהיום תגיד אני כן מאמין!"

(מתוך גיליון 'השגחה פרטית')