לאן נעלמו שרידי יהודי לבנון ונעדרי צה"ל? תפילה על מי שטרם שב הביתה

כך מתפללים על שרידים שמחכים למנוחה ועל נעדרים שמחכים לשוב הביתה

בשיחות בין ישראל ללבנון, כפי שדווח בתקשורת הלבנונית והערבית, עלתה בימים האחרונים סוגיית שרידיהם של יהודים שחיו בעבר במדינה. לפי הדיווח, ישראל ביקשה להשיב ארצה שרידים מבתי קברות יהודיים בביירות ובצידון, ולברר את גורלם של יהודי לבנון שנעלמו במהלך מלחמת האזרחים, בעיקר בשנות ה-80, וכן את גורלו של רון ארד, או מסירת שרידיו. הנושאים הללו עלו כבר בעבר, במסגרת שיחות קודמות בתיווך בין-לאומי, ולאחרונה הוחלפו בין הצדדים גם רשימות ראשוניות של נעדרים - כשהצד הישראלי הציג רשימת שמות של יהודי לבנון שנעדרו ונהרגו. בשנות השיא חיו בלבנון בין כ-12 אלף ל-20 אלף יהודים, שהמשיכו מסורת בת מאות שנים. משה זעפרני, יוצא קהילת יהודי לבנון, סיפר בעבר כי כיום נותרו במדינה רק כ-30 יהודים החיים במחתרת.

יש בסיפור הזה כאב שקט שרבים מאיתנו מכירים גם בלי להכיר את הפרטים: משפחה שלא יודעת איפה קבור יקירה, ותקווה שלא נשברת גם אחרי עשרות שנים. אנחנו בוחרים להתייחס לכך לא כידיעה מדינית אלא כהזמנה לתפילה - על מי ששרידיו טרם הובאו למנוחה, ועל מי שגורלו עדיין לא נודע. זו לא שאלה של מי צדק, אלא תזכורת לכך שגעגוע ותקווה לא דוהים עם הזמן.

בתהילים חוזרת שוב ושוב הבקשה הזאת: על מי שרחוק, על מי שנעדר, על מי שממתינים לשובו. הכיסופים לדעת איפה הוא, והתפילה שגם מי שאבד ימצא את דרכו הביתה, הם חלק מהשפה שבה עם ישראל פונה אל הקב"ה כבר אלפי שנים. אנחנו מתפללים גם על משפחות הנעדרים, שנושאות איתן שנים ארוכות של המתנה, ועל זכרה של קהילה יהודית שחיה בלבנון מאות שנים, שרוב בתי הכנסת שלה כבר אינם, ורק אחד מהם עדיין עומד, גם אם כבר לא מתפללים בו. זו תפילה שממשיכה מדור לדור, בלי תלות בחדשות של יום מסוים.

הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ

בימים כאלה אתם מוזמנים לפתוח פרק תהילים ולומר אותו עם הכוונה למי שעדיין לא שב הביתה - לנעדרי ישראל, ולנשמות שרידי יהודי לבנון שממתינים למנוחה. תחשבו רגע על כמה משפחות ממתינות שנים כל כך ארוכות לחדשות. שתפו את הכתבה, ואם יש לכם שם שחשוב לכם להוסיף לתפילה - זה הזמן.