יצחק הרצוג בגרמניה: "הציווי התנ"כי הנעלה, הערכי והמחייב ביותר עבור כל יהודי באשר הוא: "זָכוֹר""

הירשמו עכשיו לתיקון המסוגל להתרת קללות וחסמים בערב ראש השנה ע''י רבני ומקובלי מוקד תהילים ארצי! אל תחמיצו את ההזדמנות הנדירה לפתוח את שערי השפע! לחצו כאן עכשיו >>>

ביום שלישי האחרון נאם בברלין נשיא המדינה יצחק הרצוג בבית הנבחרים הפדרלי של גרמניה, הבונדסטאג.

את פניו ופני רעייתו כיבדו נשיא המדינה ורעייתו נשיא גרמניה, קנצלר גרמניה, נשיא בית הדין הפדרלי החוקתי של גרמניה, נשיאת הבונדסטאג הגרמני ונשיא הבונדסראט הגרמני.

הרצוג נשא נאום מול חברי הפרלמנט כשהוא חבוש כיפה. הוא קרא תפילת יזכור לעילוי נשמת הנספים בשואה.
כחלק מדבריו בנאומו, אמר כך:

"לפני קצת פחות מאלף שנה, עברה רוח סערה וסופה, על הקהילות היהודיות העתיקות של גרמניה. מסע הצלב הראשון, פגע קשות בקהילות היהודיות, והותיר אותן חסרות, המומות ודואבות. הטראומה, עיצבה כאן בגרמניה, "אשכנז" - בלשונם של היהודים, פרקטיקות חדשות של זיכרון. לאוצר התפילות היהודי העתיק, נוספה אז תפילה מצמררת, המלווה אותנו עד היום, במעגל השנה היהודי: תפילת "יזכור". בייאושו, בכאבו, פנה העם היהודי לאל, וביקש להטיל עליו - על האל - את מלאכת הזיכרון. כאילו הכריז ואמר: זכור אתה - אלוהים, את אשר אנחנו איננו מסוגלים לשכוח. ברשותכם, אני מבקש היום, כנשיא מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, לפתוח את דברי בתפילת ה'יזכור' שאותה אקדיש, לעילוי נשמתם של אחינו ואחיותינו, שנהרגו, ונטבחו, ונרצחו בידי הנאצים ועוזריהם".

ואז אמר הרצוג את תפילת יזכור.

"אני ניצב לפניכם היום, אך אני אינני לבדי. אני עומד כאן כשליח ציבור. אני עומד כאן כנשיא מדינת ישראל, מדינת הלאום הריבונית והדמוקרטית של העם היהודי, שהיא התגשמות תפילותיהם של דורות רבים; אני עומד כאן כבן גאה לעם היהודי – דור תשיעי לרב שמואל יצחק הילמן שכיהן כרב קהילה בגרמניה והיה צאצא של הרב יחזקאל קצנלבוגן – רבן של המבורג והערים הסמוכות לה; אני עומד כאן כשאני נושא עמי חלומות ומשברים, מכאובים ומזור, חורבן וקוממיות הכרוכים זה בזה.

"אך מעל לכל אלה, אני עומד לפניכם כשאני נושא עמי בציקלוני ציווי אחד. ציווי שלצד "עשרת הדיברות" ו-"ואהבת לרעך כמוך" הוא אולי הציווי התנ"כי הנעלה, הערכי והמחייב ביותר עבור כל יהודי באשר הוא: "זָכוֹר". האומה היהודית היא אומה זוכרת. זה חלק מהותי ובלתי נפרד מהזהות שלנו. וכך, כשאני דורך על אדמת גרמניה, איני יכול שלא להיזכר, ולהוציא מתרמילי את אלבום התמונות של עמי, שבו שזורות אינספור תמונות מפיסת הארץ הזו. תמונות של פסגות, תמונות של תהומות. ובעודי עושה זאת, אבקש לדבר עמכם כאן היום על עבר, ועל עתיד...

"בגרמניה צמחה ההנהגה הרבנית שהייתה לאחת מהמשמעותיות והמשפיעות ביותר בתולדות עמנו. כאן עוצבה דמותו של ר' שלמה יצחקי – רש"י – שנחשב לגדול פרשני המקרא והתלמוד; כאן חונכו גדולי רבני ישראל, החל מרבי מאיר מרוטנבורג ורבים ממי שמכונים "הראשונים"; וכלה ברבי שמשון בן רפאל הירש ורבי דוד צבי הופמן בני הדורות האחרונים. גרמניה הייתה בית לענקי תרבות, רוח ומדע יהודיים, ממשה מנדלסון ואברהם גַיְיגֶר, ועד יום-טוב ליפמן צונץ וגֵרְשׂם שׁוֹלֶם; מאלברט איינשטיין ופאול ארליך ועד אמי נֶתֶר; מברתולד אַוּאֶרבַּך וקוּרט וייל ועד אֶלְזֵה לַסְקֶר-שִׁילֶר. ולאלה ראוי שנוסיף את חלוצות העבודה הסוציאלית – סידי וְרוֹנסקי וצֶסי רוזנבליט; וכמובן גם מנהיגים ציוניים רבי השפעה שגדלו והתפתחו בגרמניה, ובהם הרב צבי הירש קלישר, משה הס ואוטו ורבורג. ועוד רבים וטובים, בכל תחומי החיים. כולם גדלו כאן, כולם חונכו כאן, כולם עוצבו כאן. הם תרמו לשגשוג העם היהודי, הם תרמו לשגשוגה של גרמניה. כך שהארץ הזאת, ארצכם שלכם, נוכחת בדנ"א האינטימי והעמוק ביותר בעמי שלי.

אבל, מכובדי, ואין זה סוד, הארץ הזו - גרמניה, הייתה בית לזוועות הגדולות ביותר שפקדו את העם היהודי ואת האנושות כולה לאורך הדורות. החל בפוגרומים, פרעות, ומעשי טבח אכזריים, חורבן של קהילות יהודיות שלמות, שהתרחש פעם אחר פעם באלף השנים האחרונות; וכלה בתהום האפילה ביותר בתולדות משפחת האדם – השואה. לא היה בדברי הימים כמסע שערכו הנאצים ועוזריהם להשמדת העם היהודי. לא הייתה מעולם מדינה שהייתה אחראית, כפי שגרמניה הנאצית אחראית – לאובדן צלם אנוש, למחיקתה של החמלה, לשאיפה למחוק מעל פני האדמה, באכזריות כה רבה, אומה שלמה...

"אין זה דבר קל. התמודדות עם זיכרון היא דבר מתעתע, היא דבר מזעזע והיא מורכבת במהותה. היא מורכבת, קשה וכואבת – לגרמנים, משום שתמיד יהיו מי שיכחישו, שירגישו מואשמים, או פשוט ירצו להשאיר את הכל מאחור, בעבר. ובאופן אחר לחלוטין – היא מורכבת, קשה וכואבת גם בישראל. הרי אם נרצה בכך ואם לאו, זיכרון השואה הוא חלק עמוק מזהותנו כאומה; ועם הנושא בזיכרון ההיסטורי שלו, חווית תהום כל כך קודרת, כל כך בלתי אפשרית, הוא איננו עם ככל העמים..."