האב שבנותיו הקטנות חזרו מהשבי: "מישהו התמודד עם מצב כזה שילדות חוזרות מהשבי?"

עוד לא מחוברים לכל הטוב שיש לנו להציע? התחברו עכשיו לקבוצות השונות וולתכנים הייחודיים שלנו ברשתות החברתיות! לחצו כאן >>>

בראיון לחדשות 12 סיפר יוני אשר אשר אשתו דורון ובנותיו הקטנות רז ואביב חזרו מהשבי, על התחושות והרגעים יחד איתן.

"לא היה להן מספיק אוכל, לא היה מקום נורמלי לעשות צרכים, היו לילות מאוד קשים", הוא תיאר וציין כי במהלך שהותן שם נפצעו.

"העבירו אותן ממבנה אחד לשני, בגלל סכנה שהתושבים יגלו שהם שם ויבצעו בהן לינץ'. כשרז ואביב הגיעו הביתה לאחר השחרור ופתחו את המזווה הן נדהמו מכמות האוכל ואמרו: 'ואוו, תראו כמה אוכל יש לנו'".

אחת מבנותיו הקטנות שאלה אותו אם אשתו בוכה.

"שאלתי את דורון למה היא חשבה שהיא בוכה", הוא מספר, "והיא סיפרה שבאחד הלילות בשבי היא הייתה הולכת הצידה ובוכה - כדי שהן לא ייראו".

"הן שיחקו באמצעות הדמיון בשבי, כי אין עם מה לשחק שם. בבית הן רגילות לשחק עם בובות ומרחב גדול", שיתף וציין שדורון תמיד היתה נשארת חצי ערה בלילות כדי לראות שלא מפרידים את בנותיה ממנה.

 "הבנות שמחות, מאושרות. גם דורון מאוד שמחה להיות בבית. מה שקרה הוא חסר תקדים, מישהו התמודד עם מצב כזה שילדות חוזרות מהשבי? אנחנו לומדים תוך כדי תנועה. אני מאמין שבימים הקרובים הן יחזרו לשגרה".

בנוסף אליהם, סיפרה סהר קלדרון בראיון לחדשות 12 אץ אשר עברה בשבי.

קלדרון, בת ה-16, שוחררה עם אחיה ארז.

"התנאים שם ממש ממש קשים", היא סיפרה. "אין הרבה אוכל. יש רעב, לא רואים אור יום. אין תחושת זמן. געגוע, אי ודאות ונתק מהעולם שבחוץ - לא היה שום מידע. הרגשה של חוסר אונים.

"היו לי הרבה מחשבות: 'האם אני אצא מפה מתישהו ואחזור למשפחה שלי? כמה זמן עוד אהיה פה? אולי יהרגו אותי?' לא היה לי מה לעשות עם המחשבות האלה. הרגשתי ששכחו אותי, שלאף אחד לא אכפת ממני. הרבה פעמים הם אמרו לנו 'לביבי לא אכפת מכם', ש'ששכחו אותנו'".

"אני מתגעגעת לאבא שלי הרבה", שיתפה לאחר שאביה עופר עודנו בשבי. "חושבת עליו ומחכה לו. מגיע לאבא שלי לחזור, מגיע לאחים שלי לראות את אבא שלהם".

קלדרון שיחזרה את רגעי האימה:

"היינו בממ"ד, והתחלנו לשמוע צעקות בערבית ויריות. שמענו צעקות ליד הבית שלי, נשמעו דפיקות בדלת ורעש חזק. פתאום היה פיצוץ, ואבא שלי צעק לי לפתוח את החלון של הממ"ד. קפצנו ממנו - וממש מולנו הייתה חניית רכבים. למזלנו השכונה הייתה ריקה, התחבאנו מאחורי אוטו לבן גדול, וצמוד אליו היה הרכב של אבא שלי.

"בזמן שהסתתרנו - מחבל פיצץ את האוטו של אבא, ניפץ את החלונות. אחרי ששמענו אותו הולך, אבא שלי בדק שהשטח פנוי. רצנו משם לאחד השיחים - והסתתרנו שעתיים שלמות. היה בתוך השיח חורים, היינו במרכז הבלגן - ראינו הכול. המחבלים פתחו גדר של הכרם - וכל המחבלים מעזה נכנסו. ראיתי לפחות 400 ערבים נכנסים, מילדים עד אימהות וזקנות".