עוד עדות מצמררת: "הלכנו במנהרה ב-40 מטר עומק"

לא שוכחים את מי שאוהבים. תיקון הנפטרים הגדול ביום הילולת האור החיים הקדוש - לחצו כאן למסירת שמות יקיריכם >>

"בלתי נתפס שהגענו ליום הזה. 100 ימים של גיהינום. כשראינו שהם מנסים להיכנס, התחבקנו בפינה אחת. הדלת נפתחה לכיוון השני והם ירו מהפתח".

כל מספרת בראיון מצמרר לחדשות 12 קלרה מרמן - שהיתה חטופה בשבי החמאס 53 ימים.

מרמן נחטפה לעזה יחד לואיס בעלה, גבריאלה אחותה, פרננדו אחיה ומיאה ליימברג אחייניתה ששהתה בשבי עם כלבתה - בלה.

"בטנדר היה מלא נשק, הם עולים ויורדים בצרחות, כנראה מסוממים. עשינו הליכה מאוד ארוכה במנהרה ב-40 מטר עומק. עלינו ופתאום ראינו שיש אור בקצה המנהרה. שמחנו שלא נשארים שם. מיאה כל הזמן החזיקה את בלה. הם חשבו שזה בובה.

"שכבנו רוב הזמן. אין אפשרות של תנועה. מזרנים על הרצפה. חיפשנו מקום לשבת, לשנות תנוחה ולא לשכב כדי שלגוף תהיה תנועה. ניסינו לעשות הליכות במקום כי אין לאן. זה תנאים שאף בן-אדם לא צריך... הייתי שם 53 ימים וזה פשוט נצח".

היא מספרת עוד על תנאי השבי:

"החוטפים הצטיידו עם אוכל לפני זה. הבשר שאכלנו זה לוף מהצבא שהם החזיקו בכמויות. ממש משלנו, היה כתוב 'לוף' בעברית.

"כל הזמן היינו עם העיניים על מיאה. ניסינו כל הזמן שלא תהיה לבד עם אף אחד מהשובים. ברגעים שהיא הרגישה שקשה לה להחזיק, היא ביקשה שעת סיפור ולואיס היה מספר לה. אחרי שלואיס שמע שרק הנשים יוצאות, הוא היה בטוח שממש בקרוב ייפגשו שוב. 'אין מה לדאוג', הוא אמר. 'עוד מעט מסיימים עם הילדים והנשים, ומתחילים עם הגברים. יומיים-שלושה'".

היא מסכמת בנימה עצובה:

"אני מרגישה את הייאוש. במקום להרגיש את השמחה שנגמר הסיוט, אני מרגישה שהסיוט נמשך".