אחותו של החטוף: "מעיין עזרה לצחי להחזיק את ידית דלת הממ"ד ונרצחה לו ממש בידיים"

נעם עידן בן עזרא היא אחותו של החטוף צחי עידן. בראיון לדודו סעדה היא מספרת על האובדן, התקווה והרצון לערבות הדדית בעם.

צחי הגן על משפחתו מפני המחבלים לאחר שהם רצחו את ביתו - מעיין.

"אבי נפטר לפני כשנה, וצחי מילא באופן כלשהו את מקומו. אבא קבור בנחל עוז, לא יכולנו לעלות אליו ביום השנה, לא סגרנו מעגל ונפתח מעגל חדש של האובדן של מעיין ועוד מעגל שעדיין פתוח של צחי שנחטף", מספרת נעם. "מעיין, האחיינית האהובה היתה נכדה בכורה, היא הפכה אותי לדודה. כמה חיכינו לה. אני זוכרת את ההתרגשות כשנולדה".

היא מספרת על היום הנורא:

"משחזור מאורעות אותו יום אנחנו יודעים שבבוקר ה7.10, בין 9 ל - 12 מחבלים נכנסו אליהם הביתה, הפכו את הבית לסוג של בסיס חמאס. מעיין עזרה לצחי להחזיק את ידית דלת הממ"ד ונרצחה לו ממש בידיים. אנחנו לא מתחילים ולא מצליחים להתאבל עליה כל זמן שצחי לא פה. מעיין ז"ל קבורה בקבורה זמנית בקיבוץ עינת, ולא נקבל החלטה על קבורה קבועה עד שיחזור.

"המראות האלה מאותו יום לא עוזבים ואנחנו מתמודדים איתם יום יום. בתחילת הדרך כשהבנתי לקראת מה אנחנו הולכים, עשיתי מעין חוזה עם גלי: את תפקידך זה לשמור על הילדים ולהשתקם בעצמך. ואני - מקדישה את עצמי לחזרה של צחי. כל מה שצריך. קיבלנו אות חיים מצחי ביום ה-51 למלחמה, מאחת החטופות שחזרה. גלי והילדים נמצאים יחד עם כל קהילת קיבוץ נחל עוז במשמר העמק. הם מדהימים עוטפים ומחבקים אותם. אין לנו מילים להודות להם על כך".

היא מספרת על העם בתקופה מורכבת זו:

"אני מלאת הערכה לחיילי צה"ל שחדורי מטרה ונלחמים להחזיר את החטופים. יש לנו מעגלי תמיכה מדהימים מהעם. הייתה הרגשה שכולם איתנו וכולם יחד מאחורינו. אחדות ורעות, לא משנה מי אני - כולם באים לעזור במה שאפשר.

"אני חייבת להגיד שאני ביראת כבוד למשפחת גולדין, הם מעוררי השראה בעיניי. כבר אחרי הלייב שהיה עם מיליון צפיות, הבנתי שאני לא יודעת לנהל את האירוע ושאני חייבת אנשים שמבינים בתחום שיעזרו לי. הראשון אליו פניתי היה שמחה גולדין, שהוא כמו משפחה בשבילנו. אני שואבת מהם כוחות ותקווה. משפחות החטופים שונות אחת מהשנייה ומורכבות מהפסיפס הישראלי בדיוק כמו כל החברה הישראלית. כשנחטפו שלושת הנערים אבי הקיבוצניק יצא מהבית לחפש אותם. אלו הערכים שמובילים אותנו".

עוד היא מוסיפה:

"קבלת שבת זו מסורת בקיבוץ. כל יום שישי בשבע וחצי בחדר אוכל - כך היינו מקבלים את השבת. והקהילה ממשיכה במסורת, בכל יום שישי ב-15:30 מקיימים קבלת שבת, והכי אנחנו שמחים על אנשים שלא בקהילה שבאים להיות איתנו. אני באמת מאמינה שאנחנו פה ביחד בדבר הזה. אנחנו לא אחד כנגד השני, אנחנו רק צריכים להבין אחד את השני ולמצוא את נקודת האמצע שתעזור לנו להתגבר על השבר הגדול והנורא שאנחנו נמצאים בו".