לקראת שיבת החטופים: זה מה ששורדת השבי מבקשת מאיתנו

"אני מבקשת בדברים אלה לפנות אל משפחות החטופים: אנחנו בתקווה רבה שכולם יחזרו הביתה. מי ייתן וכך יהיה, עד שלא נראה זאת בעיניים ונחוש את חיבוקם לא נדע דבר.

כמובן שהשמחה תצוף עד השמיים ולא תוכל להיפסק, אבל אנא, התאזרו בסבלנות מרבית, ואני יודעת שזו קלישאה. דרכם תהיה ארוכה עם שובם, הצלקת היא מאוד מאוד גדולה, ולרפא אותה ייקח הרבה זמן אם בכלל. היו סבלניים, היו פנויים אליהם ואליהן. אנא, תהיו קשובים, תבקשו את רשותם לכל מידע שאתם רוצים להעביר אליהם. הם לא יכולים להכיל את החיים הרגילים, תענו רק לשאלות שהם שואלים, תקשיבו לסיפורים שהם רוצים לספר. אל תאיצו בהם, אל תתנו לאנשים אחרים לספר להם מה הם חוו, הם אינם יכולים להכיל סיפורים של אחרים. אל תספרו מה קורה בפוליטיקה הישראלית, אלא אם הם ירצו לדעת. אין להם שום מידע על חבריהם, שכניהם, על מאות החיילים שנהרגים. הם חיים בתוך גיהינום אפל, ולפתע הם רואים שהשמש ממשיכה לזרוח.

הם לא יבינו שבארץ הכול מתקיים כרגיל. הם לא יודעים שחלק לא קטן בעם נלחם למענם ללא לאות, הם אינם יודעים מה אתם כמשפחות חושבות ומרגישות, הם אינם יודעים כמה מהחטופים נרצחו, הם חוזרים אחרים, הם ימשיכו לפחד, הם ירגישו שכל מי שבא מולם הוא אדם עוין. תלוו אותם על פי רצונם. הם בנשמתם עוד ימשיכו זמן רב להישאר במנהרות, למרות החזרה והידיעה שעדיין ישנם שעוד חטופים שנשארו שם גורמת לתחושת אשם קשה מנשוא. תנסו להראות להם שיש בשביל מה להמשיך את החיים, כל יום משהו אחד קטן ששווה בשבילו להמשיך. תתאימו את הדברים להם ולהן.

שימו לב, התקשורת תעוט עליהם ויתחרו ביניהם מי משיג יותר רייטינג. לאט, לאט, לאט, זה לוקח הרבה זמן להתייצב. היו אתם חזקים, אוהבים ותכילו אותם, את רגשותיהם באשר הם. גם אם נראה לכם שיש שיפור עם הזמן, זה מתהפך בקלות.

אינני באה לייאש אתכם חלילה, עם השמחה שתגיע בשובם נשארת הדרך לנסות להחלים וזה לוקח זמן לא קצר. הם יצאו מהמנהרות, אבל המנהרות לא יוצאות מהם.

ולמשפחות החטופים שטרם יודעים דבר על יקיריהם, לא נפסיק להילחם למענם ולמענכם. ליבנו אתכם בתקווה רבה שהעסקה תימשך עד השבת כל החטופים למשפחותיהם והחללים לקבורה הולמת.

אני מבקשת את סליחתו של חיים פרי ז״ל, שנרצח במנהרות על הוויכוח שהתעורר בינינו. אמרתי שזה ייקח חודשיים עד שנשוחרר, והוא אמר שנתיים. חיים פרי צדק".