מייה שם: "לא מאמינה שהחלום הזה מתגשם"

לשליחת שמות ללא עלות לתיקון המיוחד עם המקובל הצדיק הרב בצרי שליט''א ורבני מוקד תהילים במירון - לחצו כאן >>>

"לירי, רומי, אגם, נעמה ואמילי. אני לא יכולה לתאר את ההרגשה הזאת שאתם חוזרות. הייתי הפנים האחרונות שראיתן. ואני יצאתי משם בהבטחה שלא אפסיק להשמיע את קולכן. ואכן לא עצרתי לרגע!".

כך כותבת היום (ראשון) בהתרגשות החטפה שחזרה משבי חמאס  - מייה שם - לקראת שחרור החטופים הבאים.

"אני לא מאמינה שהחלום הזה מתגשם", כתבה. "אני זוכרת את כל הסיפורים שסיפרנו אחת לשנייה, את סיפורי החטיפה שלנו ושקבענו להיפגש בארץ. אני מחכה לראות אתכן ולחבק אתכן כל כך חזק, לבכות איתכן, לספר לכן ולחזק אתכן! אני מחכה כבר שתגיעו הביתה ותטפלו בעצמכן, תתחזקו, תחלמו, תחייכו, תגשימו ותחיו. תחיו תחיו ותחיו".

עוד הוסיפה:

"אני מחכה לכן ולכל שאר החטופים. אני שמחה שהסיוט הזה עומד להסתיים. לכן, לכל שאר החטופים ולמשפחותיהם! הודו לשם כי טוב, כי לעולם חסדו".

עוד היא אומרת:

"לא הפסקתי להאמין לרגע. מחכה לחבק אתכן בנות אהובות חזקות ואמיצות שלי, ואת כל שאר החטופים, גיבורי ישראל. כל עם ישראל מאחוריכם".

לפני כמה חודשים אמרה בראיון ב"אולפן שישי":

"החטופים שעדיין שם - זה הדבר היחיד שעובר לי בראש. לה רגשי אשמה שאני פה, ויש שם אנשים, ואני יודעת מה זה להיות שם".

היא שיתפה:

"יש את השיקום הפיזי שזה תהליך ארוך של ניתוחים וטיפולים. אני מוגבלת בכל דבר, אני צריכה עזרה - החיים השתנו מקצה לקצה. האצבעות עדיין לא נפתחות. יש לי תהליך שיקום ארוך וברוך ה' אני פה.

"אנשים חושבים שאחרי היציאה מהשבי והחזרה לארץ הכל חוזר לשגרה - אבל זה לא ככה. חזרתי מהסברה בחו"ל ומתחילים לקפוץ טריגרים. פתאום עולה לי פלאשבק של ה-7 באוקטובר של איך קרה, מה קרה, של כל הקטע של היד שעד לא מזמן לא יכולת לראות אותה, לא יכולתי לגעת בה כי זה היה הספתח של כל ה-55 ימים האלה. למשל כשאני סוחבת משהו ביד שנפגעה, זה זורק אותי ל-7 באוקטובר כשצעקתי שאין לי יד. כשפתאום אני משתמשת ביד - אז עולה לי פלאשבק של כל מה שקרה לי וזה משתק".