החטופה ששוחררה חושפת: "ביקשתי מאלוקים שיביא לי רמז"

"בינואר הקודם, המחבלים הביאו לנו סידור שמצאו בשטח. הם שאלו אותנו מה זה ונתנו לנו אותו, ואנחנו השתמשנו בו לאורך השבי".

כך מספרת החטופה ששבה לביתה - אגם ברגר - בראיון לארגון "קשר יהודי", העיתונאי שניאור ובר והרבנית צילי שניידר.

"לא ברור איך זה קרה, אבל הם פשוט נתנו לנו סידורים, השתמשנו בהם המון, זה נתן לנו כוח. הם מצאו כל מיני דברים שהצבא השאיר, דיסקית למשל, ופשוט הביאו לנו. הם הראו לנו גם מפות שהצבא השאיר, וחשבו שנוכל לעזור להם. כמובן שלא יכולנו".

היא מספרת על ההתחזקות שלה ושל הבנות שהו איתה בשבי:

"את רוב החגים ציינו. היה לנו רדיו חלק מהזמן, ולפעמים ראינו דברים בטלוויזיה שמהם הבנו מה התאריך. היה לנו גם לוח שנה לועזי. פספסנו את שני החגים של חנוכה, אבל עשינו את פסח ולא אכלתי חמץ, ביקשתי קמח תירס והשובים הביאו לי. באיזשהו מקום העריכו אותי יותר כי אני דתייה.

"הם אמרו שכל היהדות היא שקר, אבל הם מעדיפים מישהו מאמין באלוקים מאשר מישהו שלא מאמין. אין אופציה כזו מבחינתם. שמרתי כיפור, תענית אסתר, ט' באב. ביקשתי מאלוקים שיביא לי רמז, ואז במקרה התאריך 'ב' באב' הופיע בטלוויזיה, ומשם ספרנו עד ט' באב. הצלחנו לשמור על הצום, והתפללנו המון באותו יום. גם בתענית אסתר צמתי – זה היה משהו שהרגשתי שאני חייבת לעשות".

עוד היא מוסיפה:

"להדליק אש בשבת פשוט לא הסכמתי. לא ראיתי טלוויזיה בשבת, היו שבתות שהייתי מוותרת גם על הרדיו. הייתה תקופה שהיו מביאים לנו נרות לפני שבת, שמענו גלגל"צ וידענו מתי שבת. לקחתי על עצמי משהו (=שמירת השבת)".

על הרגעים שלפני השיחרור, היא אומרת:

"לא נתנו לנו לראות חדשות שבועיים לפני, כדי שלא נבין שאנחנו יוצאות הביתה. הייתי עם לירי מההתחלה, ויום לפני שהיא שוחררה אמרו לה ללכת לצלם סרטון, והיא לא חזרה. עד יום שלישי, יומיים לפני שחזרתי, לא ידעתי שהן שוחררו, וכל הזמן שאלתי מתי לירי חוזרת.

"ביום שלישי בא 'מישהו גדול' ואמר שאני הולכת הביתה ושחברות שלי כבר בבית. הכינו אותי לזה שהולכים להיות המון אנשים במעמד השחרור. ראיתי את הבנות יוצאות בסרטון, ועדיין לא האמנתי שזה יהיה ככה. כשהבנתי שהחברות שלי כבר בבית, זה היה בלתי נתפס. ידעתי שהולכים לשחרר אותי, אבל עד הרגע האחרון לא הייתי בטוחה".

היא מדגישה:"

"אני לא יודעת איך הייתי עוברת את זה בלי האמונה שלי – זה מה שנתן לי תקווה".

מי שבין הייתר ליוותה את משפחתה של אגם בתקופה המורכבת הזו, היתה הרבנית שניידר.

"לשמוע על מסירות הנפש של אגם לשמירת מצוות בתנאים בלתי אפשריים – זו זכות גדולה", היא אומרת. "היא קידשה שם שמים ברבים וריגשה את עם ישראל כולו".