המלחמה עם איראן: "תהליך של תיקון עולם"

בואו לגלות עוד תוכן חדש ומפתיע! התחברו לכל הפלטפורמות שלנו בתהילים בלחיצה כאן >>>

מסיבת הודיה נערכה בבית נשיא ישיבת "עוד יוסף חי", הרב יצחק גינזבורג, על הניסים הרבים שנעשו לעם ישראל במלחמה עם איראן, וגם על הנס האישי של הרב, שהוא מכנה "נס אישי של רפואה" לאחר שנה להצלחת השתלת כליה שעבר.

על הפסוק: "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר", אמר הרב:

"השלב הראשון הוא 'אורה' - הארה ראשונית, 'אור בעיניים' שמופיע בתחילת המלחמה. אך האור הזה מלווה עדיין בספקות וחששות. רק בשלב השני, 'שמחה', אפשר לשמוח באמת - כשהמבצע מתעצם ונמשך, ולא נכנעים שוב לחולשה מדינית, כפי שראינו בעבר. כעת, כשהלחימה מתרחבת וארה"ב מצטרפת למערכה, ניתן להתחיל לשמוח".

"ששון" הוא השלב השלישי:

"השיא הוא כאשר מוחצים את ראשו של הנחש. ראש הנחש איננו מתקני הגרעין עצמם, אלא כוחות הרשע המשתמשים בכוח הזה למטרות שליליות. אין לעצור באמצע - כמו שאול המלך שלא השלים את המשימה מול אגג מלך עמלק".

"יקר" הוא השלב הרביעי:

"גם ניצחון איננו סוף הדרך - הוא רק אמצעי. המטרה היא למלא את ייעודנו - להביא צדק, יושר ואהבה לעולם. התכלית היא לעבור מ'עת מלחמה' ל'עת שלום', בתהליך של תיקון עולם, שבו כולם מכירים למי שייך הכבוד האמיתי - 'יקר'".

כמו כן, רבה של עפולה, הרב שמואל דוד, אמר לקראת ראש חודש תמוז שנכנס עלינו בקרוב לטובה:

"זכינו השנה להצלה גדולה גם מהטילים וגם בהשמדת איום הגרעין", ולכן לפי דבריו יש לומר בראש חודש הלל שלם בברכה, גם אם יש כאלו שרגילים לומר את ההלל בראש חודש ללא ברכה. כל זאת עבור הצורך להודות לה' על הנס הגדול שזיכה אותנו בו.

"בכל צרה וצרה שלא תבוא עליהם - אומרים אותו על גאולתם. לכל הציבור, ללא יוצא מן הכלל, ולכל בתי הכנסת על הצלת עם ישראל ומדינת ישראל", אומר הרב על אמירת ההלל בברכה.

עוד הוא מוסיף:

"אחר המכה הכואבת שצה"ל והמדינה חטפו, שכולנו חטפנו בשמחת תורה התשפ"ד, החלה התאוששות. התאוששות מהירה מאין כמוה. רוסיה - בת הברית של האויבים שלנו - נוחלת מפלות מיד אוקראינה ונחלשת צבאית וכלכלית מאד. החמאס מוכה על ידינו מכה ניצחת, החיזבאללה חטף מפלה, האויב הסורי איננו, ויש שם משטר חדש. ולאחרונה - הסרת האיום הגרעיני האיראני. רוב טילי הקרקע-קרקע שלו הושמדו, רוב המשגרים יצאו מכלל פעולה, וגולת הכותרת - מתקני הגרעין נהרסו. היש תחושה של 'אחישנה' גדולה מזו? האין עלינו חובה להודות לה'?".