שורדי השואה לשורדי שבי חמאס: "ברגע שבו שוחררתם - נולדתם מחדש"

רבני מוקד תהילים ארצי יתפללו עבורכם ביום ט''ו באב לזיווג הגון בציון התנא רבי יונתן בן עוזיאל! לחצו כאן לשליחת שמות >>>

מצעד מרגש במיוחד נעשה בשבעה באוקטובר ובו נפגשו וצעדו יחד שורדי שואה וצד שורדי השבי בחמאס.

חלק משורדי השואה כתבו טקסטים מיוחדים ומרגשים לכבוד שורדי השבי בחמאס, חשים את שותפות הגורל שלהם שנשזרה יחד על עצם היותנו יהודים.

שרה ויינשטיין (90) אמרה:

"הסתכלו עליי, אני עברתי שיקום, ואני היום אישה מאושרת". 

שורדת השבי אורי מגידיש כתבה לה לקראת השבעה האוקטובר:

"לשמוע את שורדת השואה שרה ויינשטיין אומרת את המילים 'אני מאושרת' הביא אותי לדמעות - דמעות של כאב ושל תקווה".

שרה כתבה כך:

"ילדיי ונכדיי. אני, ניצולת שואה בת תשעים, הכרתי אתכם לפני שנתיים, בשבר הנורא של עמנו, שנתים שבהן הרגשתי שהגוף והלב שלי איתכם במנהרות, שנתים שבהן חזרתי כל יום ליערות, לגטו לקור ולרעב. מאז אני מתפללת בכל יום לחזרתכם, שתזכו לשוב אל האור.

"הלב שלי, שכבר ידע חושך שאין לו סוף, כאב ותקווה, מתכווץ בכל רגע ורגע של שעות היום מהמחשבה עליכם, ומתמלא תקווה בכל שמועה טובה. אני מחבקת אתכם מרחוק, בחיבוק של אם וסבתא, חיבוק של עם שלם, ומחכה בכל כוחותיי לראות אתכם חוזרים הביתה - שלמים בגוף וברוח.

"כל נשימה שלי היא תפילה לשלומכם. החזרה שלכם הביתה היא גאולה של כולנו. אני גם יודעת - שהלב מסוגל להחלים, שהנשמה חזקה יותר ממה שאנחנו חושבים ושיש בתוככם כוח שלא ניתן לשבור. כל עם ישראל אתכם - כל רגע, כל יום. באהבה ובדמעות של שמחה - ניצולת שואה בת תשעים - אחת שזוכרת, מתפללת, ומאמינה באור".

נפתלי פירסט, שאיבד את נכדתו, בעלה ונינו בדבעה באוקטובר, כתב ביום שבו שוחרר אלי שרעבי מן השבי:

"ככה נראיתי ביום השיחרור שלי מבירקנאו".

לקראת מצעד החיים כתב:

"שנים רבות של הסברה השקענו עד שהפכנו מניצולי שואה לשורדי שואה. מיליוני יהודים שהיו בגטאות, ביערות, במחנות השמדה, במסתור במקומות שונים ומשונים, סבלו מרעב, פחד ועינויים, מבדידות ומאי-ודאות במשך שנים ושרדו את התופת והאימה הם שורדי שואה. שורדים ולא ניצולים.

"עד ל-7 באוקטובר 2023, כשנשמעה המילה שורד, היה מובן ומקובל שמדובר בשורד שואה. כעת, לצערנו הגדול, אנו חולקים את ההגדרה שורד אתכם, אנשים מופלאים, גיבורים...

"אנו שורדי השואה, הגחלים ששרדו את השריפה הגדולה  מחבקים, באהבה, ובהרבה הבנה והזדהות את האחיות והאחים החדשים. ליבנו איתכם. אתם הגיבורים, הכוכבים שזורחים מהיום האפל והשחור של ה-7 באוקטובר 2023...".

אווה קופר כתבה:

"הדרך הטובה ביותר להחלמה היא דרך של הודיה. עליכם להיות מלאי תודה על החוסן שלכם - על כך שהצלחתם להחזיק מעמד במשך השנתיים האחרונות. זה פשוט מדהים לחשוב על מה שחלקכם עברתם ושרדתם. במובנים רבים, ברגע שבו שוחררתם - נולדתם מחדש, קיבלתם הזדמנות שנייה לחיים.

"כעת עומדים לפניכם כל שאר ימי חייכם. חיו את חייכם בכל יום במלואם. אך לא רק למען עצמכם, אלא גם למען אלה שלא שרדו - בכבוד לזכרם, בכל יום מחדש".

ניטט לייפציגר (97) כתב:

"מה שעבר עליכם היה נורא כל כך - ואינו ניתן להשוואה אפילו למה שאנחנו עברנו. מה שספגתם חורג מעבר לחוויות של שורד שואה. כעת, כשאתם חופשיים, הוקירו כל רגע עם משפחתכם שחזרה אליכם. זכרו שיש מחר, ויש ישראל חזקה.

"אתם הגיבורים שלנו - ששרדו והתמידו לשרוד גם בתנאים הקשים ביותר, בלתי נתפסים למי שלא חווה זאת. בראבו, בראבו, בראבו לכם על כך ששרדתם. הוקירו ותיהנו מכל יום. קיבלתם הזדמנות שנייה לחיים - השתמשו בה בדרך החיובית ביותר שאתם יכולים".

רוזט גולדשטיין אמרה:

"לאחר השואה נאמר לנו לשתוק. רבים מאיתנו לא דיברו על מה שעברנו במשך שנים, וחלקנו אפילו במשך עשרות שנים. אף אחד לא רצה לשמוע אותנו, ונשארנו בשתיקה. אני אומרת לכם היום - אל תפסיקו לדבר. הדיבור הוא חלק מתהליך הריפוי.

"כאשר אנחנו יצאנו מהאפלה - לא היו שם אם או אב או אח, לא חברים, ולא מדינת ישראל שתחבק אותנו כפי שכל כך ייחלנו. לא היה מי שיאמר: ברוכים השבים הביתה. לא היה מי שישיר לנו 'הביתה'. לא היה מי שיאמר שהוא מצטער שלא סיים את הסבל מוקדם יותר. לא היה מי שיפרוס לנו מיטה עם סדין לבן או יכין לנו שניצל עם פירה.

"היום, אתם נתקלים לא בשתיקה - אלא בזרועות הפתוחות של עם שלם. אנחנו כאן בשבילכם. אנחנו מחבקים אתכם. החיבוק הזה הוא תחילתו של הריפוי שלכם".

מנכ"לית מצעד החיים בישראל, רויטל יכין קרקובסקי, אמרה:

"שורדי השואה, שנשבר ליבם ב-7 באוקטובר, חיו את השבי של החטופים בעזה יום יום. הם לא היו צריכים תזכורות או עצרות. הם היו שם לפני 80 שנה והם ידעו מה עובר על החטופים שלנו במנהרות. הסרטונים שפורסמו על מצב החטופים החזירו אותם בשניות לילדים הרעבים והמופחדים שהיו. בעשור התשיעי לחייהם הם השתתפו בעצרות, דיברו בכנסת, פגשו את המשפחות, כתבו מאמרים ומכתבים, וחיכו כמו כולנו להשבתם. ועכשיו הם נמצאים פה עבורם, מחכים לתת יד לחבק וכתף לשתף, ולב פתוח להחלמה. הפעם הם אלה שרוצים לתמוך ולעזור - תקומתם של השבים היא תקומתם ותקוותם".