שורדי השבי משתפים: "דרשתי מהשובים לקבל תפילין, סידור ותנ"ך"

בשיחה עם שי גראוכר סיפר שורד השבי איתן הורן על ההחלטה שקיבל בשי חמאס לצום ביום כיפור מתוך אמונה שמעשה זה יגרום לשיחרורו.

"בערב ראש השנה האחרון אמרתי - הפעם אני ביום כיפור צם כמו שצריך - וזה יבוא. זו פעם ראשונה בחיים שצמתי כמו שצריך", אמר.

"לא עבר כלום זמן - והנה אני פה. לא חשבתי לצום ביום כיפור הראשון בשבי אבל את הדין וחשבון עם עצמי עשיתי".

כמו כן, סיפר שורד השבי מתן אנגרסט לרבנית צילי שניידר, יו"ר ארגון "קשר יהודי" שהעניקה לו תפילין, על התקופה הקשה בשבי:

"היה לי ברור שאצא מהשבי. המקומות שבהם הייתי הופצצו, אבל לא נפגעתי - רצף של ניסים".

העדות נמסרה היום בבית החולים איכילוב בתל אביב, שם מאושפז אנגרסט ומקבל טיפול רפואי בעקבות פציעותיו הקשות. הוא שוחח

אמו סיפרה כי "מתן עבר עינויים קשים מאוד" ואביו הוסיף:

"התייחסו אליו כמו לחייל בשבי. המצב שלו שם היה גרוע מאוד, התעללויות. יש לו המון פציעות שקרו גם במהלך שבעה חודשים אחרי החטיפה".

"התעקשתי להניח תפילין ולקבל סידור ותנ"ך", אמר מתן. "דרשתי מהשובים לקבל את הפריטים".

הוא אכן קיבל את הדברים ואז הדבר החזיק אותו רוחנית ונפשית:

"כחלק מהשגרה, התפללתי שלוש פעמים ביום - שחרית, מנחה וערבית. זה שמר עליי, זה נתן לי תקווה. היה לי ברור שאצא מהשבי. המקומות שבהם הייתי הופצצו על ידי צה"ל, אבל לא נפגעתי - רצף של ניסים".

בנוסף אליהם, סיפר בראיון לגלי צה"ל שורד השבי קית' סיגל על התנאים הרשים בהם שהו הוא ומתן.

"מתן ואני הוחזקנו נעולים בחדר קטן ואטום בלי אור", הוא מספר.

"מתן שמר על מצב רוח, למרות כל מה שהוא עבר. חיזקנו אחד את השני, צחקנו אחד עם השני. הוא לימד אותי שיר אוהדים של מכבי חיפה. מבחינת הגיל מתן היה יכול להיות הילד שלי, אפילו צעיר מזה, אבל אני הרגשתי שאנחנו בחברות. רציתי לשמור עליו והשתדלתי ועשיתי מה שיכולתי, אבל חוויתי את זה כמערכת יחסים בין שני חברים. דיברנו הרבה על המשפחות שלנו ועל תחומים משותפים.

"המחבלים כל הזמן אמרו לנו שבגלל שאני זקן אני אשתחרר ומתן יישאר אחרון בגלל שהוא חייל. הם אמרו שהוא יהיה האחרון מכולם, שהוא יהיה גלעד שליט".

"מתן אמר שאין לו בעיה להישאר שם ושהוא ישמח שאני אצא ראשון. הפרידו בינינו בסוף פברואר 2024, כשנה לפני ששוחררתי. מי היה מאמין אז שהוא יישאר כל כך הרבה זמן, ששנינו נישאר עוד הרבה זמן. נדהמתי מהעוצמות שלו. הוא עשה ויתורים וראה את האחר לפני שהוא ראה את עצמו:

עוד הוא מוסיף:

"הייתי אז צמחוני, ואני זוכר ארוחה אחת שהביאו לנו רק בשר. היה לי מאוד קשה עם זה ולא הצלחתי לאכול את זה, ואני זוכר כמה קשה היה למתן בסיטואציה הזאת. הוא לא רצה לאכול בידיעה שאני לא אוכל. חווינו הרעבה קיצונית ובקושי אכלנו. הרגשנו פיזית ומנטלית את התוצאות של ההרעבה. זרקו לנו לנו את הפיתות על המזרן ומתן התנדב לאכול את הפיתה התחתונה, שהייתה על המזרן המטונף, כדי שאני אוכל את הפיתה הנקייה".