מול אדם שחלה במחלה - לגלות אכפתיות בלי לחטט

שאלה: נבוך אני בשאלת היחס הנכון לאדם החולה במחלה. יש לי שכן כזה, ואני ממש לא יודע איך לדבר אתו. רגיל? לשאול אותו על נושא המחלה? להתעלם? שאלה ותשובה מאת הרב אהרן פרידמן

03/08/19 | ב' אב התשע"ט

 

ביום שישי בציון הרמב"ם בטבריה - תיקון מיוחד לרפואה, ביום הילולת הרמב"ם. לפרטים לחצו

עשרות אלפי הצטרפו! זה הזמן להתחבר לתהילים יומי בווטסאפ (קבוצה שקטה). להצטרפות לחצו

תשובה:

אין ספק שכאשר מכר או קרוב משפחה עובר משהו קשה ומטלטל, נכון לגלות אכפתיות, להתייחס ולהתעניין בשלומו ואף להציע עזרה בכל מה שאפשר. אבל שכיח למדי, שאפילו אנשים טובי לב נמצאים במבוכה ואינם יודעים איך להגיב.
השורש למבוכה טמון בכך, שמצד אחד אכן נכון ואנושי להתייחס, להתעניין ולהציע עזרה, אבל מצד שני, אין כללים ברורים איך לעשות זאת, וכל אחד שונה. יש שאוהבים לשפוך את הלב ומרגישים צורך עז לדבר, ורק מחכים שישאלו אותם, אבל יש גם כאלה שמסתגרים ורק דואגים שמא מישהו ישאל או יתעניין במה שעובר עליהם, ולא ידעו מה לענות ואיך להתחמק. דומני שכמספר האנשים, כך מספר התגובות האפשרויות שאנשים אוהבים ומעדיפים מצד הקרובים אליהם, ואפילו אותם אנשים עצמם, לפעמים יעדיפו עזרה כזו או אחרת, ולפעמים דווקא ירצו שיעזבו אותם לנפשם.
ומכאן הקושי והמבוכה של שכנים או קרובים, שמצד אחד רוצים לעזור, אבל מצד שני, לא רוצים להיראות כמי ש'תוחב את האף', וכתוצאה, פשוט נמנעים מהמפגש עם הסובל.
הדבר הראשון שעלינו לדעת במצבים כאלה הוא, שההימנעות וההתחמקות מלפגוש בני משפחה או מכרים שבעבר דרשנו בשלומם וכעת אנו עושים כל מאמץ כדי לא לפגוש אותם, פוגעת ומכאיבה עד מאוד. סיפרה לי אישה מכובדת, מורה לבנות בוגרות של"ע חלתה במחלה, שהחלק הקשה ביותר אצלה היה ההתחמקות של מכריה. נשים שהיו דורשות בשלומה ודברו איתה לעת מצוא, פשוט 'עברו את הכביש' כשראו אותה. היא הרגישה כמו מצורעת, ואף דיברה על כך עם הבנות בפרשת מצורע, בתארה עד כמה גדול העונש של המצורע אשר כל ימי הנגע "טמא הוא, בדד ישב מחוץ למחנה מושבו" (ויקרא יג, מו). כמו כן שמעתי מאנשים שעברו משהו במשפחה, שכאב להם מאוד כאשר גיס או בן דוד תפס מרחק ונמנע מלהתקשר אליהם, אחר שלא ידעו איך להתמודד עם האי נעימות הראשונית בפעם הראשונה כשמדברים על מה שקרה. אף שגילו הבנה למבוכתם של האחרים, הם נפגעו מאוד מכך.
לכן, במקום לשתוק או להתעלם, נכון פשוט להביע את רגשות האכפתיות שלנו, לומר שאנו דואגים לשלומם ומתפללים לרפואתם השלימה ולהצלחתם, ולשאול בצורה ישירה אם הם מעוניינים בעזרה כלשהי. הרעיון הוא לפתוח פתח ולהשאיר מקום שהסובל יחליט איזה סוג עזרה הוא צריך מאתנו, ובו בזמן לכבד את רצונו שלא לקבל מאתנו דבר או שלא לשתף אותנו במה שעובר עליו.
הנה כמה דוגמאות שיעוררו בנו את החשיבה ויתנו לנו כיוון להתנהגות ראויה. כמו בכל שאר העצות, גם באלו נכון לשקול כל מקרה לגופו, לפי מה שמתאים לאותו אדם ובהתאם למידת הקִרבה וטיב הקשר שלנו עמו.
-  צר לי על מה שקרה לך / על מה שאתם עוברים בתקופה קשה זו.
אינני יודע מה לומר ואין לי מושג איך לחזק אותך. אני רק יכול לאחל לך, שה' יחון אותך בכוח לעבור בשלום את התקופה הלא קלה.
אני חושב עליכם הרבה, ואני מוכן לעשות כל מה שאפשר כדי להקל עליך.
נכון לפרט ולהציע את סוג העזרה שנוכל להגיש לו (כמובן, אם אנו אכן מוכנים לכך), לדוגמה: מי שיש לו מכונית, יכול להציע להסיע מדי פעם את אלה שזקוקים לכך. אם יש לנו את האפשרות, נוכל להציע לעשות קניות או לשלוח את הילדים הגדולים לעזור בקניות או בסידורים אחרים. נוכל להציע להכין ארוחות או חלק מהבישולים לשבת. להציע לשמור על הילדים מדי פעם, או להציע שהילדים יחזרו מבית הספר ישירות אל ביתנו, ולהיות אצלנו עד שעות הערב, וכדומה. כמובן, הכל כפי הנדרש ובהתאם למצב.
אנשים שעוברים תקופות קשות של לחצים ודאגות, זקוקים להתאוורר מדי פעם. אם יש לנו האפשרות לעזור בזה, חשוב להציע, אם לשמור על הילדים כדי שההורים יוכלו לצאת לבד לשבתות למשל, או שנצא יחד איתם אם לטיול רגלי, או לנסוע למקום כלשהו, כאשר הם מודיעים מתי נוח להם.
חשוב להדגיש, שבכל מקרה עלינו להציע את עצמנו, אבל לכבד את רצונם שלא לקבל את העזרה שלנו.
בדיחה ידועה ממחישה את הצורך במידה נכונה של טקט בבואנו לעזור לזולת. ילדים שמעו מפי אמא שלהם על חשיבות הגשת העזרה לזולת במיוחד לזקנים וזקנות המתקשים ללכת או לסחוב שקיות וכדומה, ומיד יצאו לרחוב נלהבים כדי 'לעשות מצוות'. היא ישבה מודאגת כאשר השעה התאחרה והילדים עדיין לא שבו, אך נשמה לרווחה כאשר חזרו, יגעים ומותשים. כאשר הם נשאלו איפה היו כל כך הרבה זמן, השיבו בהתלהבות שהם 'עשו מצוות', עזרו לאנשים זקנים לעבור את הכביש והשתדלו להקל עליהם כשסחבו בשבילם שקיות וכדומה. "ומדוע אתם נראים כך?", שאלה האם בדאגה, "פרומים ומושחרים?!", "כי לא כולם הסכימו שנעביר אותם את הכביש ושניקח את השקיות שלהם!". כך נראים, כאשר דוחפים עזרה למי שאינו מבקש זאת.
היגיון, שכל ישר וזכירת הכלל "דעלך סני לחברך לא תעביד", יועילו לנו מאוד לדעת מה לומר ואיך, ומתי לשתוק ולא לומר שום דבר. כאשר נשתמש בכלל זה, לא נעיר הערות מביכות ולא נשאל שאלות חודרות ומביכות, שלא היינו רוצים שישאלו אותנו, אילו היינו במקום זה.
בכל מקרה, גם אם אנו לא יודעים מה לומר לזה שסובל, עדיין מומלץ לבטא את זה עצמו בצורה הכי פשוטה: אני מרגיש נבוך... לא יודע מה נכון לומר או לעשות במצב כזה... אבל דע לך שאכפת לי ממך... עצם הדבר שיש מישהו שמוכן להטות שכם ולעזור במידת הצורך, עוזר ומחמם את הלב, ולפעמים די בכך.
ובלי להשוות בין מקרה למקרה, אפשר תמיד להציע עזרה בצורה של הצעה לפנות לארגון או לאדם מתאים שיכולים אולי לעזור במקרים כאלה, אבל חשוב להציע את העצות בלי לחקור ולעקוב לאחר מכן אם קיבלו את הדברים ופנו לבקש עזרה וכדומה. תמיד יש לשמור על מרחק סביר ולתת לו להתמודד בצורה שהוא רואה לנכון או שהוא מרגיש בה נוח.
נכתב ע"י הרב אהרן פרידמן - מחבר הספרים "גם אתה יכול", "כבדהו וחנכהו", "להצליח בחברה", "להתמודד", "אפשר לצאת מזה", "הדרך להערכה עצמית".

דרגו את המאמר: 

ממוצע 4.9 (86 מדרגים)

הדרך לישועה שלך בע"ה: קבלת קריאת תהילים יומי ביחד עם עשרות אלפי יהודים - להצטרפות לחצו

תכנים שיעניינו אותך (מתחלף מדי יום בחצות)



מאת https://www.tehillim-center.co.il/

מאמרים נוספים שיכולים לעניין אותך


צביקה הדר: "התורה היא של כולנו"

בעקבות ביטול מופע ההתרמה לאגודת "עזרה למרפא" של הרב פירר ופרסום מכתב בנושא לקהל עוקביו ברשת החברתית, התראיין השחקן צביקה הדר לעיתון מקור ראשון

המציאות עולה על כל דמיון

יש אירועים המתרחשים במציאות שהדמיון האנושי לא יכול ליצור, כזה הוא סיפורם של ג'סיקה גומז וארון ביירוס מארצות הברית

הקב"ה לא חייב לתת לך

"אם את תעשי למען אנשים מה שאת לא חייבת, מן השמים יעשו אתך מה שלא חייבים לך" אמר הרה"ג שלמה זלמן אויערבך

נבואה או הונאה?

מה עומד מאחורי צילום שהועבר ברשת וטוען כי ה"בני יששכר" חזה את עלייתו של בני גנץ

סגולות נבחרות


תהילים להצלחה

מחפשים תהילים להצלחה? פרק נ"ז בתהילים ידוע כפרק תהילים להצלחה. כנסו לקריאה, ונתפלל ביחד אתכם שתזכו להצלחה רבה בע"ה
לכל הסגולות
אומרים תהילים בשבילך 24 שעות: 1-700-700-721   |