שמירת הלשון

עוד לא מחוברים לכל מה שיש לנו להציע? הצטרפו לכל הטוב שהכנו לכם ותישארו תמיד מחוברים! הקליקו כאן עכשיו >>>

הלכות רכילות כלל ה - ו
 וְדַע, דְּיֵשׁ עוֹד חֵלֶק בְּאִסוּר קַבָּלַת רְכִילוּת וּכְמוֹ שֶׁאֲבָאֵר, שֶׁאֲפִלּוּ אִם נִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא אֱמֶת, מַה שֶּׁסִפְּרוּ לוֹ, שֶׁאֶחָד דִּבֵּר עָלָיו, אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה נֶגֶד רְצוֹנוֹ, ((ח)) אַךְ יֵשׁ בַּדָּבָר הַזֶּה לְשָׁפְטוֹ לְצַד הַטּוֹב וּלְצַּד הַזְּכוּת, שֶׁלֹּא הָיְתָה כַּוָּנָתוֹ לְהַקְנִיטוֹ בָּזֶה, רַק עִנְיָן אַחֵר, שֶׁלְּפִי הָעִנְיָן הַהוּא לֹא יִהְיֶה תּוּ {שוב} עַוְלָה עָלָיו, וְיָדוּעַ דְּמִצְוָה מִן הַדִּין לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, וְהוּא עַל יְדֵי שֶׁלֹּא רָצָּה לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, מִמֵּילָא נִשְׁתַּרְבֵּב עָלָיו עִנְיָן זֶה לְעַוְלָה, מַה שֶּׁדִּבֵּר עָלָיו אוֹ עָשָׂה מַעֲשֶׂה נֶגְדּוֹ, וְנָקַט לֵה בְּלִבּוֹ עָלָיו עֲבוּר זֶה, לָכֵן נִקְרָא מִשּׁוּם זֶה בְּשֵׁם מְקַבֵּל רְכִילוּת, (ועַיֵּן, לקָּמָּן בִּכלָל ו' ס''ג בּהעָרָה, מַה שֶׁצִּיּרנוּ, שׁני צִיּוּרִים לְעִנין קָּבָּלַת רכִילוּת, וְהכּל בָּא, על ידֵי זֶה שֶׁלֹּא דָּן אוֹתָם לכַף זכוּת). מקור לדברים אלו תמצא בחלק א' בכלל ו' בס''ק כ' בבמ''ח עי''ש. ודע דאיירינן כאן שהכף חוב אין מכריע יותר, שעל זה קאי המצות עשה דבצדק תשפוט עמיתך, כמ''ש הר' יונה בש''ת במאמר רי''ח עי''ש, (דאל''ה אף דמצוה שלא להכריעו לכף חוב וכמ''ש הר' יונה שם מכל מקום אם עבר על זה איננו בכלל לשה''ר וכנ''ל בכלל ג'). ואף דהמתעקש יוכל לדחות הראיות שהבאתי לעיל בחלק א' ויאמר דכל הני הכף זכות היה מכריע יותר, ולכך המספר או המקבל לגנות עבור זה נקרא בשם מקבל לשה''ר, מה שאין כן אם הם שוים, אולי הוא רק מצוה בעלמא. אף אני אשיב לו, , כיון דחזינן דרצון התורה לדונו לכף זכות ולהחשיבו בגדר זכאי, והוא עושה היפך מזה שמחליטו ברעיוניו לגנאי ולבזיון עי''ז, ממילא הוא עון פלילי. , ועוד דמי הוא שיש לו פלס ומאזני משפט, להכריע בעניננו שהכף זכות היא שוה עם הכף חובה אולי היא מעט יותר, ואם כן ממילא נלכד ברשת של מספר לה''ר ומקבל, על כן השומר נפשו ירחק מזה מאוד.