שמירת הלשון

ציורים של הלכות רכילות - ג
 וְדַע עוֹד, דִּמְאֹד צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְיַעֵץ לִרְאוּבֵן, שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף עִם שִׁמְעוֹן, אִם הוּא יוֹדֵעַ שׁוּם רֵעוּתָא {דבר רע}, שֶׁיּוּכַל לִהְיוֹת עַל יְדֵי שֻׁתְּפוּתָם, כְּגוֹן מִפְּנִי עֲנִיּוּתוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן אִם אֵינֶנּוּ אִישׁ נֶאֱמָן כָּל כָּךְ. וְהוּא הַדִּין לְעִנְיַן שִׁדּוּךְ אוֹ אֻמָּן וּכְהַאי גַּוְנָא. דַּאֲפִלּוּ בָּאֳפָנִים, שֶׁאָסוּר לֵילֵךְ וּלְהַרְגִּיל עַל שִׁמְעוֹן, כְּגוֹן לֵילֵךְ וּלְסַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי רְאוּבֵן שֶׁאֵינֶנּוּ תַּקִּיף בְּמַעֲמָדוֹ וְכַנַּ''ל. וּכְהַאי גַּוְנָא בְּשִׁדּוּךְ וּבְאֻמָּן, כָּל אֶחָד לְפִי עִנְיָנוֹ, הַיְנוּ, דַּוְקָא לֵילֵךְ וּלְהָרַע לוֹ, אָסוּר בְּכַמָּה גַּוְנִי מִטַּעַם רְכִילוּת. לְהֶפֶךְ, דְּהַיְנוּ, לְהָרַע לִרְאוּבֵן וּלְיַעֵץ אוֹתוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה הַ שִּׁתָּפוּת עִמּוֹ, אוֹ שֶׁיִּשְׁתַּדֵּךְ עִמּוֹ, וּכְהַאי גַּוְנָא, אִם הוּא יוֹדֵעַ בְּעַצְמוֹ, שֶׁאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה נוֹגֵעַ לוֹ, כְּגוֹן, שֶׁהוּא הָיָה צָרִיךְ לָעִנְיָנִים הָהֵם, הָיָה מִתְרַחֵק מֵאֲנָשִׁים הָאֵלּוּ, אִסוּר גָּמוּר הוּא לְיַעֵץ אֶת חֲבֵרוֹ בָּזֶה, דְּזֶה הוּא בִּכְלַל ''לִפְנִי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל'', שֶׁאָמְּרוּ חֲזַ''ל, שֶׁלֹּא לִתֵּן לוֹ עֵצָה שֶׁאֵינָה הוֹגֶנְת לוֹ. וְיֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁנִּכְשָׁלִין בְּעִנְיָן זֶה מִפְּנִי נְגִיעָתָם, וְהוּא עָוֹן פְּלִילִי, כִּי חִמּוּד מָמוֹן מַעֲבִירָם עַל לָאו דְּאוֹרַיְתָא